רותי, עו"ד במקצועה, פנתה ובררה על אפשרות לקבלת טיפול זוגי. עוד בשיחה הטלפונית, דרשה לקבל בפרטי פרטים מידע מקצועי ואישי על המטפלת. לאחר שהפרטים הבסיסיים לא סיפקו אותה, העזתי לברר בעדינות את מקור החשדנות שקלטתי מדבריה. באופן לא מפתיע, התברר שגם רותי ובן זוגה עברו טיפול אצל מטפלת אליה הגיעו בעקבות פרסום תקשורתי רחב. הם נתנו בה אמון, לא שאלו הרבה שאלות, וסברו לתומם, כי מטפלת שמתהדרת בתארים מכובדים, מופיעה באמצעי התקשורת, ומפרסמת עצמה בדרכים רבות, לבטח הנה אשת מקצוע מהשורה הראשונה. אלא שכאן, נכונה להם אכזבה מרה. כבר בפגישה הראשונה בני הזוג נדרשו להתחייב ולשלם למפרע על "סדרת טיפולים", תוך הבטחות כי לאחר סדרה קצרה של מפגשים, הזוגיות שלהם יפרחו, הקשיים יפתרו, ודף חדש ומוצלח יותר ייפתח בחייהם.
הספקות החלו כבר בפגישה הראשונה, התחושות היו לא נוחות לגבי הדרך בה התנהל הייעוץ, אבל רק בפגישה השלישית, לאחר שהמטפלת הגיבה בזעם כאשר העזו לפקפק בהצלחת התהליך, החליטו לא להמשיך יותר. הם עזבו פגועים, מושפלים, וכועסים. משא ומתן קשוח, השיב להם את הכסף ששילמו עבור יתרת הפגישות, לא לפני שרותי נאלצה לאיים בתביעה משפטית.
באופן מובן תהליך הטיפול בבני זוג, היה קשה ומורכב, במשך תקופה ארוכה, התמקד הייעוץ באכזבה ובאמון שאבד, באשמה עצמית אך גם בכעס ההדדי על הבחירה הלא מוצלחת. רק בהמשך ניתן היה לפנות מקום גם לבעיות ולקשיים שהובילו אותם לייעוץ.
המקרה של רותי ובן זוגה, חוזר על עצמו שוב ושוב בשנים האחרונות, ואפשרות לשינוי אינה נראית באופק, שכן על אף שלאותם "מטפלים זוגיים" אין הכשרה מתאימה בתחום הטיפול, החוק אינו אוסר עליהם לעסוק בטיפול.
איש לא יעז לקבל טיפול או ייעוץ רפואי מאדם שאינו רופא, איש לא יעזר בשירותים משפטיים של אדם שאינו לכל הפחות משפטן ולרוב בעל רישיון בעריכת דין, כך גם במקצועות אחרים מובן שנדרש רישיון כדי להעניק שירותים לציבור: ראית חשבון, הנדסה, סיעוד, אדריכלות וכד’. לכל מובן, כי בעלי המקצועות הללו הוכשרו והוסמכו לעיסוקם, וחלים עליהם כללים וחוקים ברורים. אפילו במקצועות שאינם אקדמיים נדרשים הכשרה וניסיון.
אלא שבכל הקשור בתחום טיפול זוגי ומשפחתי, כל אדם רשאי לקום בבוקר, להחליט שהוא עם ולהציע עצמו כמטפל. באין חוק, איש אינו מחייב מטפלים זוגיים בהכשרה כלשהי. בעוד מרבית האנשים מודעים לכך כי בטיפול אישי חשוב לפנות לפסיכולוג, פסיכיאטר, או עובד סוציאלי - פסיכותרפיסט, הרי תחום הטיפול הזוגי והמשפחתי פרוץ לכל.
כיום כאשר האינטרנט ואמצעי התקשורת משמשים אמצעי לגיטימי להעברת מידע ולפרסום, הרי שכל אחד יכול להקים אתר, לשדר ולפרסם, ולהציע את מרכולתו לכל דורש (ומשלם…).
ללא ספק, המודעות והלגיטימציה הציבורית, באשר לאפשרות להיעזר בטיפול זוגי ומשפחתי, תרמו לפופולאריות הרבה של התחום. רבים מבינים כי רגע לפני ששוברים את הכלים, כדאי לתת הזדמנות ולנסות ולתקן. אלא שבמקום בו “איש הישר בעיניו יטפל”, יש המנצלים את חוסר הידע של הציבור, ורבים מנסים לקפוץ על העגלה, ולהציע עצמם בתור מטפלים זוגיים, ללא שעברו מעולם הכשרה מסודרת.
וכך אנו פוגשים יותר ויותר לקוחות תמימים דוגמת רותי ובן זוגה, שהגיעו לטיפול בשעת מצוקה, ומצאו עצמם עוברים “טיפול” שבמקרה הטוב לא שיפר את מצבם, ובמקרה הרע פגע וגרם לנזקים. מובן שהאפשרות לסייע לאדם לזוג או למשפחה, שעברו טיפול כושל, קטנים למדי. העלבון, האכזבה, האמון שנפגע, כל אלו מקשים הן על המטפל והן על המטופלים לתת הזדמנות נוספת לתהליך טיפול.
אל השער הפרוץ נכנסו לאחרונה יזמים נמרצים שעלו על גל הביקושים, ופתחו ”מכללות”, “אקדמיות”, ו”בתי ספר” גבוהים ללימודי זוגיות ומשפחה. מכיוון שמדובר בעסק מסחרי, הרי שלאותם “מוסדות” מתקבלים אנשים ללא כל סינון מוקדם, מבלי שיידרשו לעמוד בקריטריונים בסיסיים, מלבד הנכונות כמובן לשלם. השאלה שחוזרת ונשאלת בפורום ובמקומות אחרים, היא כיצד יכול אדם שאינו בעל השכלה וידע בתחומי הפסיכולוגיה, ואין בידיו המלצות, יכול להיות בטוח כי בחר במטפל מקצועי ואמין.
דרך הפשוטה והקלה ביותר היא כמובן לברר האם המטפל/ת בעלי תעודת הסמכה בטיפול זוגי ומשפחתי, מטעם "האגודה הישראלית לטיפול במשפחה ובנישואין". כמובן שאין המדובר ב ”תעודת ביטוח” להצלחת הטיפול, אשר תלויה באיכות הקשר שנוצר עם המטפל, ביכולות אנושיות, אינטליגנציה רגשית טבעית, רגישות, יכולות הקשבה ועוד. עם זאת, באין המלצות, תעודת הסמכה מעידה על כך שהמטפל/ת עבר דרך ארוכה מאד של הכשרה בטיפול זוגי ומשפחתי.
מלבד תואר שני מוכר במקצוע טיפולי (עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, ייעוץ חינוכי, פסיכאטריה וכד’), כתנאי בסיסי, הרי שתהליך ההסמכה כולל שלוש שנים של לימודי תעודה במקצועות הטיפול הזוגי והמשפחתי, בין היתר נלמדות תיאוריות, גישות, טכניקות טיפוליות ועוד, בתכניות אקדמית המוכרת בארץ ובחו"ל. לאחר הלימודים נדרשות מאות רבות של שעות התמחות, תחת פיקוח והדרכה. תהליך זה אורך מספר שנים, ומתקיים במקומות הכשרה ציבוריים. רק לאחר שהמטפל עמד בכל חובותיו, וקיבל המלצות באשר לאיכות עבודתו כמטפל, ממספר מדריכים מוסמכים, הוא רשאי להגיש בקשה לקבלת הסמכה.
אכן, מדובר בתהליך ארוך, מתיש, יקר ומייגע ללא קיצורי דרך. זוהי למידה דרך התנסות מתמשכת ותובענית. השאלה היא האם הייתם רוצים להפקיד את הזוגיות שלכם בידי מי שהסתפק בהרבה פחות מכך?
זאת הסיבה, בעטייה בין היתר, מוסדות ציבוריים וממשלתיים (משרד הביטחון, ביטוח לאומי, ועוד), מפנים לטיפול זוגי, רק למטפלים בעלי הסמכה זו.
מובן, שישנם מטפלים זוגיים שצברו במשך שנים ידע וניסיון רב בטיפול זוגי, ומסיבות כאלו ואחרות לא עברו את מסלול ההכשרה בדרך להסמכה כמטפלים זוגיים משפחתיים. אין פסול בפניה למטפלים אלו, אלא שכאן, מומלץ לברר היטב, היכן נרכש הניסיון, מה הן גישות הטיפול, האם אותו מטפל עבד במקומות שונים (מלבד בקליניקה הפרטית) תחת פיקוח והדרכה.
חשוב לציין, כי מטפלים החברים באגודה, כפופים לתקנון ולכללי אתיקה מקצועיים ברורים. במידה והמטופל חש פגוע מהטיפול או המטפל, הרי שקיימת בפניו האפשרות לפנות לוועדת האתיקה שיש בידיה הסמכות להטיל סנקציות כלפי מטפלים שסרחו.
ונסיים בהמלצה שנכונה תמיד: ונשמרתם לנפשותיכם מאד!
