עמדות הוריות - לחץ הורי וביטחון בקשר בין אמהות לבין ילדיהן שנולדו לאחר הפריה חוץ גופית (IVF) - תוצאות המחקר.

מחקר זה נערך באוניברסיטת תל-אביב - בית הספר לעבודה סוציאלית בשיתוף היחידה להפריה חוץ גופית בביה"ח ע"ש שיבא - תל - השומר.

שיטת ההפריה החוץ גופית (I.V.F. - In Vitro Fertilization), פותחה במהלך שנות ה 70- , והוכחה כישימה עם הולדת "ילדת המבחנה" הראשונה בשנת 1978. שיטה זו חוללה מהפכה בעולם הרפואי, ופרצה את הדרך לפיתוח טכנולוגי מהיר שאפשר למאות אלפי זוגות שאובחנו כעקרים, להביא ילדים לעולם.

ללא ספק שיטת הולדה זו הציעה פתרון מוצלח לחלק לא מבוטל מליקויי הפוריות. עם זאת, בדומה להתפתחויות טכנולוגיות נוספות, בולט הקושי לתעד ולחזות את ההשלכות האישיות והחברתיות של תמורות מהירות אלו.

אי הפוריות נחווית כאחד מאירועי הדחק השליליים ביותר. מצב משברי זה עלול לגרום למצוקה חריפה, זמנית או כרונית, ולהשפיע על התפקוד במעגלי החיים האישיים, הזוגיים, המשפחתיים והחברתיים. גם מהלך ההתערבויות הרפואיות המכוונות לאבחן ולטפל בליקוי הפוריות, מהווה מקור לחץ משמעותי, וטומן בחובו השפעות ארוכות טווח על ההורות העתידית.
בשני העשורים האחרונים החלו חוקרים, להתמודד עם שאלות הכרוכות בהשלכות המאוחרות של דרך הולדה זו, וזאת באופן מוגבל למדי. בעוד התפתחותם הפיזית והקוגניטיבית של ילדי IVF לא נמצאה שונה מזו של ילדים אחרים, העדויות שהצטברו באשר להתפתחותם ההתנהגותית, הרגשית והחברתית, אינן מצביעות על כיוון ברור של ממצאים. אחדים מהחוקרים טוענים כי התפתחותם של ילדים שנולדו אחרי טיפולי פוריות בעיקר בשנות החיים הראשונות אינה שונה כלל ועיקר מילדים אחרים, עם זאת, מחקרים אחרונים, על אף שאינם מצביעים על שיעור גבוה של בעיות חריפות ופסיכופתולוגיה, רומזים על קשיים אפשריים בקרב אוכלוסייה זו.
באופן דומה, גם הממצאים באשר לאיכות של הורות לאחר טיפולי פוריות אינם אחידים, היו שמצאו כי במדדים מסוימים הורי IVF מפגינים יכולות גבוהות בהשוואה להורים שילדו ללא טיפולים, ואילו מחקרים אחרים הצביעו על אינדיקציות לבעיות תפקודיות, רגשיות וכן לקשיים בקשר הורה - ילד.

המטרה הראשונית של המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר שבין דרך ההולדה (טבעית או באמצעות טיפולי פוריות) לבין הביטחון בקשר הרגשי בין האם לבין ילדה. בנוסף, ביקש המחקר לזהות משתנים נוספים שעשויים להיות מעורבים בכינון קשר זה.

ההשערות שעמדו בבסיס המחקר גרסו שתהליך בניית הקשר אם -ילד, מושפע מגורמים סביבתיים חיצוניים, במקרה זה מדרך ההולדה עצמה ומשתנים נוספים הכרוכים בכך. ביתר פירוט, נבדק מודל לפיו למשתנים הסביבתיים וההסתגלותיים של האם השפעה חזקה יותר על הביטחון בהתקשרות בינה לבין ילדה, בהשוואה למשתנים האישיותיים והמולדים של האם ושל הילד.
בלשון אחר, שיערנו כי ילדים שנולדו לאחר IVF יימצאו כפחות בטוחים ויותר תלויים בקשר שלהם עם אמותיהם, בהשוואה לילדים שנולדו ללא טיפולי פוריות.

במחקר השתתפו שתי קבוצות של אמהות לילד ראשון ויחיד בגילאי 30-18 חודש. 51 אמהות שילדו הודות לטיפולי IVF, ו-48 אמהות שילדו ללא צורך בטיפולי פוריות כלשהם. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים מובנים בעלי תכונות פסיכומטריות מוכחות להערכת יחסי ההתקשרות, הלחץ ההורי, העמדות ההוריות כלפי התפקיד ההורי, טמפרמנט הילד, וסגנון ההתקשרות של האם.

בשונה מהשערות המחקר, לא נמצא קשר בין דרך ההולדה לבין רמת הביטחון והתלות בהתקשרות, ובין דרך ההולדה לבין הלחץ ההורי. עם זאת, בהתאם להשערת המחקר, נמצא קשר בין דרך ההולדה לבין העמדות ההוריות, כך שאמהות שילדו לאחר IVF דיווחו על עמדות הוריות חיוביות יותר לעומת האמהות בקבוצת ההשוואה.
כאשר פולחה קבוצת הIVF- לשתי תת-קבוצות, על פי משך הזמן שחלף מאז החלו בטיפולים ועד הכניסה להריון, נמצא כי ככל שחלף פרק זמן ארוך יותר, רמת הביטחון בהתקשרות הייתה נמוכה יותר. ואילו כאשר פולחה קבוצת הIVF- על פי מספר מחזורי הטיפול, נמצא כי ככל שאמהות IVF התנסו במספר גבוה יותר של טיפולי פוריות, הן דיווחו על לחץ הורי גבוה יותר.

על אף המגבלות המתודולוגיות בעריכת המחקר, לתוצאות הללו עשויות להיות השלכות על המשך התפתחות הקשר הרגשי בין הילד לבין אמו וכמובן על המשך התפתחותו הרגשית של הילד ויכולתו למלא אחר משימותיו ההתפתחותיות. להערכתנו, לטיפולי הפוריות הממושכים, וכן לתקופת העקרות הארוכה שקדמה להורות, עשויות להיות השלכות על ההורות עצמה: "ההיסטוריה" ההורית עלולה לעיתים לגרום לקשיים בתפקוד ההורי שמקורם בחוויות מוקדמות שלא עובדו כראוי, אלו עלולות לגרום למתח לחץ וחרדה בקרב ההורים, וכן לחזק עמדות וציפיות לא מציאותיות הן מהילד והן מהתפקיד ההורי.
לפיכך, אנו ממליצים להמשיך ולבחון סוגיה זו ביתר פירוט על מנת להאיר באור מדוייק וברור יותר את ההשלכות של אותה חווית עקרות וטיפולי הפוריות שקדמו להורות. בנוסף, אנו ממליצים להורים ולאנשי המקצוע, לגלות רגישות כלפי משפחות IVF המגלות קושי להסתגל לתפקיד ההורי, בעיקר בשלבי ההתפתחות הראשונים של הילדים.

אנו סבורים כי מתן ייעוץ וטיפול משפחתי והדרכת הורים ובמידת הצורך טיפול זוגי,  עשויים להפחית ולצמצם את הקשיים של הורות לאחר טיפולי פוריות, ולאפשר לאותם הורים וילדיהם לפתח קשר בטוח ובריא ביניהם. הדיון כולל ניתוח של הקשרים שבין משתני המחקר, ועוסק בתרומתם של המשתנים הסביבתיים, האישיותיים והמולדים לרמת הביטחון והתלות ביחסי ההתקשרות שבין האם לבין ילדה.

עוד נדנו השאלות המחקריות והקליניות של ממצאי המחקר וזיקתם למודלים העוסקים בגורמים המעצבים את יחסי ההתקשרות. לבסוף נבחנה תרומתו היישומית של המחקר.