והילד הזה הוא שלי - על הורות ואימוץ
הבחירה באימוץ היא בדרך כלל שלב נוסף בתהליך ההתמודדות עם ליקויי הפוריות, ועם הצורך להסתגל למציאות הכואבת של היעדר יכולת להביא ילדים לעולם.
עצם הבחירה בתהליך האימוץ אינה בהכרח מצביעה על קבלה והשלמה עם "אובדן הילד שעוד לא נולד", ועל השאיפות והרצון לגדל ילד ביולוגי. לעיתים קרובות הורים שלא עיבדו את המשבר עלולים לחוות מצוקה חריפה לאורך תהליכי האימוץ המתישים והממושכים.
עם קבלת הילד המאומץ ההורים המאמצים מוצאים עצמם מתמודדים הן עם הכניסה המהירה והחדה להורות על הקשיים הכרוכים בה, והן עם משימות האימוץ עצמן. לאורך ההורות עולות שאלות ומתחדדים קונפליקטים סביב הייחודיות שבמשפחה המאמצת.
בתחילת התהליך בולט הצורך להתייחד לתגובות הסביבה שלעיתים מקבלת את האימוץ בטבעיות, אך גם עלולה להגיב בספקנות, כתוצאה מדעות קדומות : "טוב שאימצתם, עכשיו לבטח ייוולד לכם ילד משלכם...". בהמשך, עולות שאלות באשר לקשר בין ההורים לילדם. כגון:
מתי וכיצד לספר לילד את עובדת היותו מאומץ?
מה תהיה תגובת הסביבה כלפיו?
אילו מאפיינים גנטיים מולדים נושא הילד?
כיצד להתייחס לשאלותיו: מדוע ויתרו עלי? מה היה קורה אילו?
האם ינסה לאתר את הוריו הביולוגים?
איך להתמודד עם הולדת ילד ביולוגי?
כיצד להתמודד עם "סערת גיל ההתבגרות" והצורך למרוד בהורים ולחוש נפרד מהם. בעוד, שבאופן טבעי שלב זה מלווה לעיתים קרובות בביטויי תוקפנות וכעס מצד המתבגר כלפי הוריו, הרי בקרב מתבגרים מאומצים, עלול הכעס להיות מופנה כלפי האימוץ.
בשנים האחרונות רווח אימוץ ילדים מחו"ל ע"י זוגות ויחידים. קבוצה זו של הורים מתמודדת עם סוגיות ייחודיות נוספות: משך התהליך הקצר וההכנה אליו, השונות הנוספת - מלבד האימוץ גם בלאום ולעיתים גם במראה החיצוני המסגיר מייד את עובדת האימוץ.
במסגרת המכון אנו מציעים ליווי, ייעוץ והדרכה לאורך תהליך האימוץ בכללותו, החל מהלבטים סביב הבחירה בכיוון האימוץ ועד לשלבים שונים בהורות לילד/ים מאומצים.
