שאלות ותשובות: בגידות,בעיות בזוגיות,משברי אמון ועוד

בהתחלה תמיד הכל נראה מושלם, דפיקות הלב, הסומק בלחיים והעיניים המאוהבות. רובנו חווינו את הקשר הזוגי המושלם בתחילת הדרך, אבל מה קורה כאשר הוא חושש מהתחייבות, איך ניתן לשמור על הזוגיות גם לאחר הנישואין? איך אפשר לשקם את הקשר הזוגי לאחר בגידה, איך מתמודדים עם אלימות במשפחה? אספנו מספר שאלות ותשובות שכיחות שהופיעו בפורום טיפול זוגי וייעוץ נישואין.

כולנו מקיימים קשרים זוגיים לאורך מעגל חיינו. בין אם בגיל צעיר או מבוגר, אנו מוצאים את האחד או האחת שאיתם אנו בוחרים לבלות את מרבית חיינו הבוגרים.

הרצון לקשר זוגי לא מספיק על מנת להוביל, בהכרח, למערכת היחסים המושלמת שחלמנו עליה. בשלב כשלהו בדרך אננו עשויים למצוא עצמנו תוהים אם זהו בן/בת הזוג שבחרנו לעצמו ואיך זה לעזאזל, החלטנו לחיות דווקא איתו.

קרא עוד:

זוגיות. מי אמר מושלם ולא קיבל?

שאלות רבות עלולות להטריד ולנקרבתוכנו  "האם נכון לסיים את הקשר?" או אולי דווקא כדאי להתעקש ולהלחם. "האם אזכה לממש את הזוגיות שתמיד חלמתי?" ו"איך ניתן לפעול כדי למנוע פרידה".

אספנו עבורכם שאלות ותשובות מתוך פורום "טיפול זוגי  – ייעוץ נישואין", אולי ביניהן תמצאו את התשובה שכל כך חיפשתם, אם לא, אתם תמיד מוזמנים להיכנס לפורום ולשאול.

תקשורת זוגית לקויה

בעלי ואני נשואים כשנה וחצי ואין לנו ילדים. אני חוזרת מהעבודה בשעה מאוחרת ממנו ותמיד אני שואלת אותו איך היה בעבודה? לרוב הוא עונה "בסדר" ובקושי מדבר. בניגוד אליו, אני מספרת לו על דברים שקורים לי. לרוב כשאני מדברת איתו הוא לא מתעניין בדבריי. הערתי לו על כך כמה פעמים והוא אמר שהוא מצטער ושזה לא יקרה שנית. בפעם האחרונה שזה קרה פרץ ויכוח והוא אמר שסיפוריי לא מעניינים אותו ואם לא קרה לי משהו מהותי בעבודה אז שלא אספר. מאוד נעלבתי מגישה זו, על מה יש לי לדבר איתו אם לא לשתף אותו במה שקורה לי במהלך היום. עכשיו אני ממש מונעת מעצמי לספר לו דברים וכך הזמן המשותף שלנו יחד עובר בשתיקה, זה יותר טוב? זה ההבדל בין גברים לנשים או שזה רק אצלי? ואיך אוכל לשפר המצב?

הסיפור שלך יכול להיות דוגמא מצוינת לבעיית תקשורת שכיחה ומוכרת לכולנו.

ככל הנראה בן זוגך לא היה פנוי אליך כאשר פנית אליו, ולכן תגובתו (שבהחלט פוגעת) היתה מאותו מקום טרוד.
אחד ה"בורות" הידועים שמרביתנו נופלים בו בתקשורת עם בן הזוג, מקורו בחוסר ההבנה או הידיעה האם בכלל הצד האחר פנוי להקשיב לנו ולהיות שם עבורנו. לעיתים אנו מנסים להעביר לבן הזוג שלנו מסרים משמעותיים ביותר, כאלו שמציפים אותנו, או כאלו שחשבנו עליהם זמן רב, אולם מתוך הלהיטות לשיתוף, אנו לא תמיד ערים לעובדה שהוא פשוט לא נמצא קשוב, כי הוא: טרוד, לחוץ, עייף, עסוק בעניין אחר וכד'.

לכן בתהליך של טיפול זוגי, אנו נברר בשלב ראשון האם בן הזוג קשוב. זה נשמע פשוט ומובן מאליו, אלא שכפי שלמדנו מהדוגמא שהבאת, הרי גם המובן מאליו לא תמיד מובן לכולם.

יתר על כן, כפי שנוכחת ותיארת בהמשך לשאלה הראשונה, נראה שבעצמך מצאת את הפתרון היעיל ביותר והוא פתיחת הקונפליקט לדיאלוג וניסיון ללמוד ממנו דבר או שניים, על מנת לחזק את הקשר.
לראייה כאשר ניהלת את הדיאלוג כאשר בן הזוג שלך היה נוכח, לא רק פיזית אלא גם רגשית, יכולת ללבן את הקשיים, ללמוד מהמשברון, ולהבין למה הוא יכול להיות שותף ולמה פחות.

ירידה בעוצמת הרגשות

רציתי לשאול על השינוי בחיי הרגש שלנו, ובעיקר להעלמות "הפרפרים" – ההתרגשות, הציפייה, הגעגועים. מעניין אותי אם אנשים פונים לטיפול / ייעוץ כדי להחזיר אותם או מה עושים אם הם כבר לא קיימים ? נראה לי שאין מתכון כזה להכנת פרפרים מחדש . מה קורה עם אותם זוגות בדרך כלל , משלימים עם מה שיש ? נפרדים ? אולי התרחש נס למישהו מהם והוא גילה פרפרים מחדש ?

השאלות שעולות כאן בנושא הפרפרים – ההתרגשות, התשוקה, דפיקות הלב – עולות כמובן גם במסגרת הייעוץ. פעמים רבות לצערי, אלו עולות בעוצמה כאשר אחד מבני הזוג צד פרפרים או פרפרות מחוץ לקשר הזוגי – או אז הרומן החדש, מצמיח מחדש ומרענן אותן תחושות מוכרות (או חדשות) של הפרפרים בבטן, וכמובן מקשה על הוויתור של אותו הרומן כמו גם שיקום הנישואין .

כפי נכתב כאן, אין בידינו מכשיר לבדיקות אורך כנפי הפרפרים, ולאבחון מדויק שלהם. יחד עם זאת, כפי שנמצא במחקרים רבים , הרי אותם "פרפרים" שייכים לשינויים הורמונליים שאנו חווים עם ההתאהבות (רמת אנדורפינים גבוהה).

יש לכך הסברים אבולוציוניים שמשייכים זאת לצרכי ההישרדות והעברת המטען הגנטי לדור הבא – ולכן תהליך זה הוא קצר למדי, שכן מייד לאחר ההזדווגות ההורמונים הללו הופכים למיותרים ורמתם בגוף יורדת.

השאלה היא מה נבנה לאחר שמשב הרוח שמייצרים כנפי הפרפרים נחלש – האם בני הזוג משכילים לבנות ביניהם אינטימיות רגשית ופיזית, האם הם מעיזים להתקרב, להכיר זה בנקודות החוזק והתורפה של האחר, ולקבלו כפי שהוא – כלומר לאהוב אותו.

האם נבנית מחוייבות אמיתית, שותפות גורל, האם הם מצליחים לספק זה לזה ביטחון, תמיכה, אמון הדדי – קשר שמזכיר במרכיבים שונים קשר ראשוני שבין ההורה לבין ילדו, והאם הם מסוגלים להתרומם מעל ולהיות מסוגלים להשלים, לקבל ולסלוח את מה שהאחר לא יהיה מסוגל לתת להם, האם הם יכולים לחיות עם מידה כזאת או אחרת של אכזבה, האם הציפיות שלהם מהאחר מציאותיות, האם קיימת פנטזיה שבן הזוג יספק את כל מה שלא זכינו לקבל בשלבים מוקדמים מאד של חיינו?

הסיבות להתרחקות טמונות הן באינטראקציה הזוגית, אך גם בחוויה האישית של כל אחד מאיתנו, בחלקים שהאדם מביא איתו לקשר: בהתנסויות, זכרונות, חוויות, פצעי העבר – כל אלו שותפים אף הם לדינמיקה הזוגית, ולכן לא ניתן להתעלם מכך שכאשר הקשר מאבד מחינו או מפרפרים.

הסיבה להתרחקות, אינה טמונה רק בבן הזוג, אלא בקושי שלנו למצוא ולהבעיר את האש שבתוכנו. כלומר, פעמים רבות אנשים חווים את המאהב/ת כמי שהצליחו לחדור אליהם להעיר, להחיות, להבעיר חלקים בתוכם שלא ידעו על קיומם.

אנשים מתארים זאת במילים נרגשות: "לא ידעתי שאני מסוגל להרגיש, לאהוב, להשתוקק, להתגעגע כך – בזכות הקשר החדש אני מרגיש אדם אחר, בן הזוג החדש הוא שמצליח לגעת בי, בעוד עם בן הזוג ה"רשמי" אני מרגיש מת, דועך וכד'.

התיאורים הללו מעוררים בי את הסקרנות מה באמת התעורר שם, מה אותו אדם אפשר לבן הזוג האחר שלא אפשר לעצמו ולבן הזוג קודם לכן, במה הוא נתן לו לגעת, איך הוא העז להתקרב הפעם, איך הפעם היה מסוגל לשים עצמו במקום פגיע חלש חשוף אל מול האחר.

כמובן שלא כל קשר נישואין כמובן יכול לשאת ולהכיל תסכולים ממושכים, אלא שלעיתים קרובות בני הזוג שמנהלים רומן מחוצה לו, משליכים על בן זוגם הרשמי כמו גם על בן זוגם הנוסף חלקים שלהם, שאינם מחוברים אליהם ואינם מסוגלים לקחת עליהם אחריות.

אין להוציא מכלל אפשרות, כי ההתאהבות באחר, כמו גם ההתרחקות מבן הזוג הרשמי, משקפים גם קשיים אישיים שלה, ולכן לא די במשק כנפי הפרפרים כדי לקבל החלטות ולבחור כיוון, יהיה זה נכון לבחון היטב את הדרך בה מתקבלות ההחלטות, את הצרכים הגלויים והסמויים, להבין ולהיות מודעים ליכולת להתקרב וליצור מערכת זוגית יציבה וקרובה – זאת לפני קבלת החלטות, על מנת שאלו שיתקבלו יגיעו ממקום קצת יותר שלם וברור, היינו ממקום של בחירה.

משבר אמון בעקבות בגידה – רומן מחוץ לנישואין

לאחרונה חוויתי משבר עם בעלי, לאחר שנודע לי שיש לו מישהי אחרת. החשדות היו קיימים זמן רב, אבל רק עכשיו מצאתי את ההוכחה. הוא החליט שהוא נשאר בבית ואנחנו ממשיכים בחיי הנישואין (יש לנו 2 בנות). כרגע הוא נמצא בחו"ל בענייני עבודה. לפני שהוא נסע שאלתי אותו האם הוא פירק את הקשר עם אותה בחורה והוא אמר לי שכן. החשש שלי הוא שהוא יחזור להיות איתה. אני רוצה לבנות מחדש את האמון בינינו השאלה איך עושים זאת? (אני מרגישה שאני צריכה להתחיל הכל מהתחלה איך שהתחלנו את יחסנו לפני הרבה מאד שנים).

משבר זוגי בעקבות רומן הוא מהקשים והמורכבים להתמודדות במסגרת של טיפול זוגי, יחד עם זאת, עבודה נכונה ומעמיקה על הכשלים שהובילו לבגידה, התהליכים שקדמו לה, הלמידה, ההבנה, ההתייחסות הרגשית – כל אלו עשויים לאפשר לנצל את השבר לצמיחה, לחיזוק הקשר, למציאת איזון חדש ומתאים יותר עבור שני בני הזוג.
מניסיון של שנים בייעוץ זוגי נוכחתי שקשה מאד להתמודד עם האירוע הזה ללא עזרה מקצועית וללא טיפול זוגי.

התופעות והרגשות שאת מתארת : המחשבות האובססיביות סביב הבגידה, הכעס האינסופי, הפגיעה הקשה – כל אלו מחייבות התייחסות רחבה ומכילה, אשר לרוב בן הזוג אינו יכול לספק במלואה – לפחות לא לבדו.

רק לאחר שתרגישי שקיבלת הרבה מאד מקום לכאב ולרגשות השליליים האחרים, ניתן יהיה לגעת בכל אותם חלקים שהובילו את הקשר למקום העגום אליו הגעתם.

יהיה על בן הזוג שלך לקחת הרבה מאד אחריות על הפגיעה הקשה שפגע בך, לבקש סליחה אמיתית על שבירת הכלים והכללים, להיות מוכן לשלם את המחיר שבפריצת המסגרת. מנגד, את תצטרכי לברר עם עצמך האם את מוכנה ויכולה לסלוח.

בשלב הבא, יהיה על שניכם לקבל אחריות על כל אותם דפוסים זוגיים ואישיים שהובילו אתכם אל המשבר.

תהליך של ייעוץ זוגי אמור לאפשר לכם לברר מה בדפוסים הזוגיים או כפי שאנו מכנים זאת ב"ריקוד הזוגי" שלכם יצר את הריחוק – ולכך קיימת אחריות משותפת של שניכם.

כאמור, רק לאחר אותה הבנה ניתן יהיה לחשוב ביחד איך מסובבים את ההגה ומאפשרים לספינה המשותפת לשוט בנתיבים פחות סוערים ומסוכנים לה.

שוב, מהכרות עם זוגות שעברו טיפול זוגי לאחרמשבר של בגידה, אני יכולה לומר שלמרכיב הזמן משמעות רבה. ככל שחלף הזמן ובני הזוג ניסו לשקם את הקשר בעצמם, וכמובן נכשלו פעם אחר פעם, הרי הסיכויים לסייע להם לאחר שחוו אכזבות חוזרות – קטנים, ותהליך הייעוץ הרבה יותר קשה ומורכב.

עימותים חוזרים בקשר ופניה לייעוץ זוגי כאשר בן/ת הזוג מתנגדים לטיפול

אנחנו נשואים שלוש שנים ויש לנו ילדה. לפני החתונה היינו מאוהבים אחד בשני, אבל עכשיו אני מרגישה שיש בינינו פער מאד גדול. לפעמים אני מרגישה שהוא נוטר לי טינה ושאנו רק מחכים אחד לשני שיטעה כדי לפתוח במריבה. קשה לי עם המצב הזה, הצעתי לו ללכת לייעוץ אבל הוא סרב. איך אוכל לגרום לאווירה נוחה בינינו ולא מחושמלת?

את מתארת תופעה שכיחה ונפוצה, ועד כמה שישמע מוזר, לדעתי אפילו הכרחית בתהליך הצמיחה הזוגי. לאחר שלב ההתאהבות שבו אנו חיים בתחושה נפלאה של אחדות, של אהבה אינסופית לנצח, מגיעה ההתפכחות הכואבת.

לחלק מהשלב הראשוני של ההתאהבות אחראיים ההורמונים שלנו, ויש לכך הסברים אבולוציוניים, בנוסף הפנטזיה והצורך לראות בבן הזוג את השתקפות כל הטוב והיפה שקיים בי ובאחרים. אלא כאמור, לאחר ששלב זה מסתיים מגיע השלב הקשה שבו אתם כנראה נמצאים, אט אט אנו מתחילים להבחין בכל אותן נקודות תורפה של בן הזוג, ולמקומות בהם הוא מכאיב ופוגע בנו. אנו מבינים כי הוא אינו יכול כפי שציפינו לקרוא את מחשבותינו, לענות על כל צרכינו, ולראות את החיים בשלמותם עין בעין כמונו. הוא ואני הם שני אנשים נפרדים, ואיננו חלק מאותו השלם.

מעבר לכך עולות שאלות על המקום שלנו בקשר, עד כמה אנו מוכנים לוותר, מה אנו מצפים לקבל, ובעיקר עם אלו חסרונות יהיה עלינו להשלים במידה ונמשיך בקשר. שלב זה מעורר הרבה מאד רגשות ותחושות קשות, פחדים מפני האפשרות להתאכזב, להיפגע, להעלם בתוך הקשר, כעס, מתח, לחץ ולעיתים חוסר אונים ודכדוך –"זהו זה מה שיהיה? עם בן/ת הזוג הזה אמשיך את חיי?"

כאמור, זהו שלב הכרחי בתהליך, שכן רק התייחסות לחסר ול"אין" בזוגיות יכולה לאפשר לנו להתקרב לאחר האמיתי שניצב לידינו, ולא זה שהיה קודם לכן בפנטזיה בשלב ההתאהבות. ללא התמודדות עם חוסר השלמות שבו, עם הפצעים והכאבים שהוא מעורר, הרי לא ניתן יהיה לבנות אינטימיות המבוססת על הכרות אמיתית קרובה ומעמיקה.

כאשר בני הזוג נותרים תקועים בשלב מאבקי הכח, הרי שאין באפשרותם לבחור האם להמשיך ולבנות את הזוגיות, תוך השלמה וקבלה של האחר על נקודות החוזק והתורפה שלו, או שמא המחיר כבד מידי ולכן רצוי להיפרד. כפי שתיארת היטב במצבים אלו הטינה מצטברת, והמשקעים מקשים על היכולת להתמקד בחיובי ובמוצלח שבזוגיות.

כאשר קשה לקיים דיאלוג פתוח, ישיר ובוגר בין בני הזוג, הרי רצוי וכדאי להיעזר בתהליך של ייעוץ זוגי , ויפה שעה אחת קודם. לרוב, פניה לייעוץ או טיפול זוגי מקצועי בשלב מוקדם של הקונפליקט, עשויה לאפשר לבני הזוג לקבל כלים וכמובן תובנות להתמודדות יעילה יותר עם התהליך. מנגד, כאשר הפניה לייעוץ מגיעה מאוחר מידי, אזי האפשרות להיחלץ מהמשבר קשה ומורכבת יותר, וחבל.

כפי שכתבתי גם בתשובותיי הקודמות, טיפול זוגי עשוי להתחיל בנפרד, מניסיון, אם בן/ת הזוג "המסרב/ת" להגיע לייעוץ, מעוניין בזוגיות, הרי תוך זמן קצר הוא יצטרף לתהליך הייעוץ, אם בשל הסקרנות, אם בשל החשש שהוא אינו שותף לדינמיקה שמתחוללת אצלך בהעדרו, אם בשל העובדה שאת כבר בדקת עבורו את "עומק המים".

מעבר לזאת, בעצם הפניה שלך והמסר כי יש מקום וצורך בקבלת טיפול זוגי מעבירה מסר חזק וחשוב לשניכם, מסר של לקיחת אחריות על ידך, מריבות יכולות להוביל לנתק מוחלט בין בני הזוג (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
של חוסר נכונות מצידך להשלים עם תהליך הרסני לזוגיות, מסר של נכונות לעבודה ולשינוי על מנת להוביל לשיפור באיכות החיים, מסר שקשהלהישאר מולו אדישים.

שוב מניסיון, ה"סרבנים" לא נותרים אדישים להחלטה של אלו שהעיזו אזרו כוחות ו"קפצו למים".

המעבר מרווקות לנישואין: פחדים ומריבות לפני החתונה

זוגיות מושלמת - ייעוץ זוגי

אני והחבר שלי 4 שנים ביחד. לפני כחודש הוא הציע לי נישואים אבל מאז אנו רבים על כל דבר, הוא עוקץ, ציני, ונראה שהוא לא שלם עם ההחלטה על הנישואים. הוא מרבה לצאת בהצהרות שיודע כי הן מנוגדות לרצונות שלי, ומתנהג בדרך שנותנת לי להרגיש שאולי אני לא האשה אותה הוא מחפש, מה ניתן לעשות?

את מתארת תופעה מוכרת של מריבות ועימותים המתגברים דווקא לפני החתונה.

למרות ההכרות הממושכת והחתונה שעל פניו, אינה אלא רק עוד צעד נוסף בבניית הזוגיות שלכם, הרי ללא ספק, הטקס אינו אירוע סתמי ושינוי הסטטוס מרווקים לנשואים, מחייב תהליך של הסתגלות עם השינוי המשמעותי בחייכם.
אין פלא אם כן, שרמת הלחץ עולה, החששות מפני העתיד, הפחדים מהבלתי צפוי, כל אלו כשלעצמם מספיקים כדי להפר את האיזון שהתקיים עד הצעת הנישואין.
איני מוציאה מכלל אפשרות שההחלטה על הנישואין אולי מעט מוקדמת עבורכם ויהיה עליכם לעבור שלב קודם טרם תתחייבו זה לזה. ייתכן כי הנושאים שציינת בוויכוחים ביניכם המסמלים תחושות או לבטים שעד כה טואטאו אל מתחת לשטיח, ולא חייבו התייחסות ישירה.

חשוב איפה לברר מה המשמעות של אותם וויכוחים ביניכם. ייתכן מאד שהנושאים הללו עלולים להסתיר או לכסות על שאלות משמעותיות יותר שעולות ביניכם והן קשורות לפחדים מפני האפשרות לאבד את השליטה על חיי, לוותר על עצמי יתר על המידה, להרגיש כי מקומי אינו בטוח ואני עלול להיבלע על ידי האחר בקשר. כלומר, הוויכוחים הללו בהחלט יכולים להיות חלק ממאבקי הכח והשליטה ביניכם, ולכן הם מקבלים עוצמות ותהודה גדולה כל כך.

אני נוטה להתייחס אל התקופה הנוכחית, על אף הקשיים שהתעוררו, כאל הזדמנות מצוינת לבחון עם עצמכם, איך אתם מתמודדים עם קונפליקטים, איך מתגברים על הפערים והשוני הקיים ביניכם, איך אתם מצליחים למצוא דרכים שבהן תוכלו לפסוע יחדיו מבלי לחוש כי מי מכם נכנע, או וויתר יתר על המידה.

אם דיאלוג בין שניכם אינו מוביל לפתרון או לשינוי האווירה, אזי מומלץ בחום, עוד טרם החתונה על פניה להעזר בתהליך של ייעוץ זוגי, על מנת ללמוד לנהל קונפליקט בדרך פחות פוגעת והרסנית, לקבל כלים מתאימים להקשיב ולהבין טוב יותר זה את זה, ובעיקר לנסוך בשניכם את הביטחון כי בזוגיות יש מקום לשניים.

 זוגיות במשבר

פחד ממחוייבות

לפני כ- 4 חודשים נפרד ממני בן זוג עימו חייתי שנתיים. במהלך השנתיים הכל היה נפלא וברור היה לכולם שזה מוביל לנישואים ובניית משפחה, למעשה הוא רצה בזה יותר ממני, אך כשהעמדתי אותו בפני החלטה, כי רציתי באמת להתקדם עם הקשר, הוא נבהל מאוד וברח, נפרד ממני. במשך הפרידה שמרנו על קשר אבל הודעתי לו שאני צריכה ניתוק מוחלט ואז הוא נבהל והתחנן שנחזור להיות יחד, אבל עדיין הוא לא מוכן להתחתן. יש לציין שהוא סוחב תיק כבד מאוד של הורים גרושים, שנים רבות קשות בבית שהוא גדל בו והוא אינו מוכן ללכת לייעוץ או טיפול זוגי. מצד אחד זהו היה קשר הכי מדהים שהיה לי אי פעם ואני עדיין אוהבת אותו מאוד, מצד שני הוא נפרד ממני. הוא בעייתי עם נושא המחויבות ויש לו כנראה מלא בעיות גם עם עצמו. האם כדאי לי להיכנס לתוך המיטה החולה הזו? מצד שני, מי מושלם?

זה בוודאי לא מנחם, אבל המשבר שאת מתארת סביב קבלת החלטה על מיסוד הקשר, שכיח ומוכר, כאשר לא תמיד ברור על מה מעידות "הרגליים הקרות" או ה"חתונופוביה" כלומר פחד מחתונה, של בן זוגך.

לעיתים אלו מעידים על פחדים מפני חזרה על טעויות העבר של ההורים (אולי מתאים גם למקרה שלכם), על חרדות סביב איבוד השליטה והחופש על חיי, על פחדים מפני הלא נודע, אולי גם על שאלות או בעיות בקשר שלא דוברו ועוד.

אני שמחה עבורך על שהחלטת להציב גבול ברור ולא לאפשר לשניכם להמשיך עם הישיבה על הגדר, שלפעמים עלולה להמשך לנצח.

אלא שכאן הבחור ככל הנראה התעשת והחליט לקפוץ מהגדר, ולכן הבלבול והחששות שלך מובנים – לא כל כך ברור לאיזה כיוון הוא החליט לקפוץ וכמה זמן הוא סבור שימשך המצב שבו אפשר יהיה "ללכת בלי ולהרגיש עם" לחיות בזוגיות בלי להיות מחוייב וממוסד.

הרעיון שלו לפנות לייעוץ במסגרת טיפול זוגי נכון, אלא שגם כאן לא ברור מה נדרש "לשקם" בקשר שלכם, האם בכלל מדובר על בעיות זוגיות או על בעיות אישיות שלו, שההשפעה שלך עליהן קטנה יחסית.

בכל מקרה, לפני קבלת החלטה, היה נכון להתחיל בשלב של יעוץ זוגי, על מנת להבין האם ואילו בעיות זוגיות חוסמות אתכם, או האם הבעיות האישיות הן אלו שעומדות בבסיס ה"חתונופוביה".

אני מתחתנת סוף כל סוף אבל היום העיבה על השמחה שאלה שהביאה אותי למצב מאוד בעייתי קוראים לזה  "הסכם ממון". הלב אומר לחתום הראש אומר "חתימה משמעה : הסכם גירושין מוקדם". מה עושים?

אני סבורה שהסכם ממון חיוני ורצוי כאשר קיים פער כלכלי בין הצדדים. ההסכם מאפשר "לנקות" מהנישואין את כל אותם משתנים שאינם רלוונטיים לזוגיות ביניהם הכדאיות החומרית שלהם.
האפשרות כי שאלות סביב האם לנישואין נכנסו אלמנטים לא רצויים יכולות להתפשט ולהסב נזק, כך גם החשש מה יקרה אילו ההחלטה על מיסוד הקשר תתגלה כשגויה, עלולה לקבל נפח ומשקל רב אם מעורבים בה גם שיקולים כספיים.
יתרה מכך, אני סבורה כי תנאי לנישואין מוצלחים היא הידיעה שאפשר להיפרד מבלי לשלם מחירים שאינם רלוונטיים להחלטה על המשך הקשר. וככלל כדאי להתחתן עם מי שאת מעריכה שבמקרה שהנישואין לא יעלו יפה, אפשר יהיה גם להתגרש ממנו.

מצוקה רגשית המובילה לאלימות בזוגיות

אנחנו נשואים מזה שלוש שנים ואין לנו ילדים. בעלי עובד באופן מזדמן כך שרוב עול הפרנסה נופל עלי, הוא אינו מעוניין להתקדם בחיים והפך לתלותי לחלוטין. אני חושבת שכל הקשר נהרס מזה, במקום הכבוד, ההערכה והאמון באו תסכול והמון כעס. לאחרונה המצב החמיר אחרי שהוא שוב פרש ממעגל העבודה והשאיר אותי לפרנס. אני מתביישת לכתוב את זה אבל במהלך הוויכוחים האינסופיים הרגשתי שאני פשוט לא מצליחה לגרום לו לשתוק או ללכת או להניח לי וזה נגרר להרמות יד. בהתחלה לזרוק חפצים ואחר כך ממש מכות משני הצדדים. עד מהרה הבית הפך לזירת קרבות. אני מתביישת בעצמי ולא יודעת מה לעשות. ביקשתי ממנו מספר פעמים שיעזוב את הבית ופתחתי תיק גירושין אבל הוא לא משתף פעולה בכלל וטוען שצריך להתפייס. אני לא יודעת אם יש תקומה ממצב כזה. אני גם לא מרגישה שאני יכולה להמשיך לקחת את כל האחריות על עצמי יותר ואני רואה שהפכתי למפלצת. מה לעשות?

מתיאור המערכת הזוגית שלכם נשמע כי שניכם נמצאים עמוק בדרך לתחתית התהום, והאלימות הפיזית שפרצה אולי רק מבטאת את המצוקה החריפה, חוסר האונים, וההצפה הרגשית בה שניכם נתונים.
את תופסת את בן זוגך כאדם תלותי, חסר אמביציה, אולי גם דכאוני וחרדתי, שמתקשה לתפקד במצבי לחץ. מנגד את תופסת עצמך כבחורה אמביציוזית, שחוותה אכזבות חוזרות ונשנות ממנו, עד שהגעת לשפל המדרגה – לביטוי הכעס בדרך של אלימות.

כאן כבר לא רק נדלקים נורות האזהרה, אלא גם הסירנות, המקלטים נפתחים, ויש צורך דחוף לקרוא ל"כוחות הצלה" לפני שנמשכת ההתדרדרות על מנת שניתן יהיה לעצור ולנסות לטפל בקשיים, לא רק בדרך של הטפות מוסר חוזרות ונשנות, בהתפרצויות רגשיות כאלו ואחרות, אלא בכלים בוגרים ושקולים יותר.

קשה לי להאמין שללא עזרה מקצועית במסגרת של טיפול זוגי ניתן יהיה לסייע לכם להיחלץ ממעגל האלימות שנוצר ולאפשר לכם לבחון האם אתם מעוניינים לבחור מחדש זה בזה.  יהיה צורך בהתערבות מקצועית של ייעוץ נישואין, שינסה ביחד איתכם להבין את מורכבות הסיטואציה, לבחון האם בן זוגך זקוק ליותר מיעוץ זוגי (ייתכן מאד שטיפול אישי בנוסף עשוי להיות לעזר), והאם את יכולה לזוז מעמדת ה"מבוגר האחראי" בבית, והוא מעמדת הילד העקשן והמורד.

כל יום שעובר מבלי שמתמודדים עם הבעיה ברצינות ובצורה אחראית פוגע בו ובך, וחבל.

 

ריחוק רגשי ודחיה מינית.

אני ממש מיואש. אני בן 36 נשוי 6 שנים אישתי בת 29 ויש לנו שני ילדים בני 3 ו 4. אישתי פשוט לא משדרת שום אהבה וזה אומר אין חיבוקים, אין נשיקות וכמובן סקס לא מעניין אותה. אני כל הזמן אומר לה שזה מאוד מאוד חשוב לי והיא מזלזלת ואומרת שיש אצלי משהו דפוק (אולי היא צודקת?!). אני ממש מיואש כול דבר ניסיתי, אני לא יודע אם אני יכול להמשיך לחיות בלי אהבה בבית?

החיים בצד בן/ת שאינו מעוניין בקרבה פיזית בכלל ומינית בפרט, לאורך הזמן יוצרים תחושה קשה של דחייה אכזבה, תסכול ופגיעה בדימוי העצמי הגברי או הנשי. הקושי הולך ומחריף כאשר הצד שנמנע ממגע אינו ער לבעיה ואינו לוקח אחריות על חוסר האיזון הזוגי שנוצר.
כפי שנכתב בפורום פעמים רבות, חשק מיני נמוך עלול להיות תוצאה של גורמים שונים, חלקם עשויים להיות פיזיולוגיים (שינויים הורמונליים, בעיות רפואיות שונות, עייפות, חולשה וכד') וחלקן עלולים להיות תולדה של קשיים רגשיים – אישיים או/ו זוגיים.
בהיבט האישי ניתן למנות גורמים הקשורים לחינוך ולתרבות מהם צמחנו.  ביחס הסביבה הקרובה למין ומיניות, למידת הפתיחות או הנוקשות כלפי מין, להתפתחות המינית, לטראומות כגון תקיפה או ניצול מיני, לקונפליקטים מוקדמים שלנו במהלך ההתפתחות הרגשית והמינית, וכן ללחץ, עומס, מתח, דיכאון וכד'.

במישור הזוגי ניתן למנות מרכיבים ", שקשורים לאינטראקציה הזוגית – מתחים, קונפליקטים ביניכם, כעסים על פני השטח ומתחתיו, ביקורת, חוסר שביעות רצון ועוד.

אז מה עושים עם כל אלו? איך מתמודדים את הבעיה?

אסייג ואומר כי לצערי, לא תמיד ולא בקלות ניתן לפתור בעיות סביב תשוקה מינית נמוכה, אך כצעד ראשון יש לברר מה מקור הקושי, ולשם כך יש לאסוף מידע רחב ככל האפשר של הבעיה עצמה: מתי החלה, מתי התגברה, האם בעבר היו שינויים ברמת התשוקה, מה קרה לפני הנישואין והולדת הילדים וכד'. וכן באשר להיסטוריה הרפואית, האישית והזוגית.

אם מדובר בבעיות שמקורן הורמונליות, לעיתים טיפול תרופתי פשוט עשוי לסייע ולהיטיב, אם מדובר בקשיים שמקורם בהיסטוריה האישית או הזוגית, אזי ייעוץ אישי או טיפול זוגי יכול לאפשר תהליך של שינוי.

טיפול זוגי מיני

ציינת כי בת הזוג שלך מתנגדת לכל מה שמתקשר עם ייעוץ זוגי, וכלל אינה מבינה מה הצורך לו. ייתכן ומדובר כפי שציינת בתחושת אשמה ואולי בפחד מלהימצא "האחראית" הישירה והבלעדית לפגיעה בנישואין, ייתכן שהיא רואה בדרישה שלך כסוג של מאבק כוחות ביניכם ומגיבה לבקשה ממקום של התנגדות, ויתכן כמובן שכלל אינה ערה למתח ולבעייתיות שנוצרת כתוצאה מהפער בין צרכים המיניים שלה לבין שלך.

במקרים בהם אחד מבני הזוג מתנגד לפנות לייעוץ, לרוב נמליץ על פניה לייעוץ או טיפול זוגי בנפרד. הרי לא ייתכן שסרבנות מצד אחד תותיר את הצד האחר חסר אונים ותלוי בחסדי הצד המסרב. מעבר לכך שינויים במערכת הזוגית – בדומה למערכות אחרות – יכולים להתחולל גם כאשר משנים רק מרכיב אחד בתוך המערכת, ולכן לעיתים תחילתו של שינוי אצל אחד מבני הזוג תוביל לשינוי גם אצל האחר שיגיב לאותו מהלך.

לאור האמור, ממליצה גם לך בחום, לפנות ולהתחיל במסע לבדך. אני משוכנעת כי הפניה לייעוץ מעבירה מסר ברור וחד של לקיחת אחריות, של חוסר השלמה עם איכות החיים הירודה, של נכונות לבצע שינוי, ואמונה ביכולת למצוא פתרונות טובים ויעילים לקשיים.

גם למסרים מעין אלו, בן/ת הזוג הסרבנ/ית לא יכולים להישאר אדישים מניסיון רב שנים, אוכל לציין כי מעטים המקרים בהם הצד ה"סרבן/ית" נותר לאורך זמן מחוץ לתהליך של טיפול זוגי . לרוב "הסקרנות הורגת את החתול", הלחץ מפני מה שמתחולל שם בהעדרי אף הוא מדרבן להיכנס וליטול חלק,  וכמובן רמת החרדה מפני התהליך פוחתת כאשר אחד מבני הזוג כבר קפץ למים, בדק את הטמפרטורה ואת העומק ונותר בריא ושלם.

גישור וגירושין

אלימות בקשר הזוגי

יש לי חברת ילדות נשואה + שחיה עם גבר מאוד קשה ונוקשה, מתוסכל, ביקורתי, מעליב, משפיל. בשבועות האחרונים זה גובל באלימות מילולית והשפלה פומבית ומול הילדים, היא אומללה כבר מספר שנים ולאט לאט לתוך המצב. היא בחורה מקסימה והוא מאמלל אותה ומוריד לה את הביטחון בכל מה שברצונה לעשות, מאיים עליה שההורים שלה לא יראו את הילדים או שהוא לא ירשה לה לעשות דברים, עם החברות שלה הוא זה שצריך לאשר פגישה, שולט בכסף גם במה שהיא מרוויחה וכדומה. לכאורה הם זוג משכיל ואמיד מושא הערצה, אבל את האמת רק הקרובות לה יודעות! איך עוזרים בלי לפגוע?

אני מתרשמת מהאכפתיות ואף האחריות שאתן חשות כלפי חברתכן. יחד עם זאת, אני תוהה אם יש בידיכן בלבד להושיע. לא ניתן לקיים קשר זוגי תחת אלימות מכל סוג שהיא – פיזית, מילולית, ווקלית, רגשית ואחרת. האלימות מערערת את היסודות הבסיסיים ביותר של הקשר – את השוויון, הביטחון, הקרבה, והאינטימיות, ולכן כל עוד זאת אינה מוכחדת זוגיות ממשית אינה יכולה להתקיים.

מהמעט שכתבת קשה ללמוד עם הבעיה באופן מקיף כמובן, לא ברור מתי החלה האלימות, מה הביא להחרפתה, מה מעורר אותה ואיך הצליחו אם הצליחו בעבר להתמודד עמה איזו מצוקה רגשית וחולשה של בן הזוג היא מייצגת ועוד.

הטיפול בבעיה מחייב התערבות מקצועית, אלא שכאן ציינת כי בשלב זה אין צפי לשיתוף פעולה מצד בן הזוג הפוגע ולכן גם במסגרת יעוץ זוגי, הייתי מתחילה עם הצד שמשתף פעולה, הצד הנפגע במקרה זה. מטרת הייעוץ בשלב זה מכוונת לעבודה ולחיזוק כוחותיה ויכולותיה להציב גבול ברור וחד משמעי כנגד התגובות האלימות.

חשוב להבין כי ההתנהגות אלימה, למרות ששורשיה בחוסר האונים ובחולשה של הצד הפוגע, היא כמעט תמיד מחלישה ומערערת את הכוחות של הצד הנפגע. אותה אישה, חיה למעשה תחת טרור מתמשך, היא אינה יודעת מתי תתרחש הפורענות הקרובה, היא במתח מתמיד, ובכוננות ספיגה של התנהגות אותה אינה יכולה לנבא מראש.

לאורך זמן, התגובה האנושית לנוכח איום ממושך ובלתי צפוי (בדומה לתגובה של בעלי חיים אחרים) הינה חוסר אונים ודיכאון, שיכולים לבוא לידי ביטוי גם בהתכנסות, פגיעה קשה בערך ובדימוי העצמי, תחושות אשמה וכעס חזקות ועוד.

יש צורך מיידי לסייע לאותה אישה לפרוץ את מעגל האימה, להכיר שוב בכוחותיה וביכולותיה לשים קץ לדפוס הפתולוגי שנכנס לחייה. אני מניחה כי אם היא תצבור מחדש ביטחון ואמונה בזכויותיה ובאפשרות לשינוי היא תוכל להניע את הגלגל, בין היתר לדרוש ממנו לטפל בבעיה במסגרת פרטנית ובהמשך במסגרת של טיפול זוגי, על מנת להעביר מסר חד משמעי במילים ובמעשים שאינה מוכנה לחיות תחת אלימות מכל סוג שהוא.

אולי היה נכון לשתף אותה בפניה אלינו, כתחילתה של דרך לחיפוש אחר מוצא, לברר איתה באופן ישיר וברור יותר מה היא מבקשת לעצמה, היכן היא רוצה לראות את עצמה חיה ובאיזו איכות חיים, לחזק ולתמוך בה וביכולותיה לקחת אחריות על חייה, וכמובן לעודד אותה לפנות ולקבל עזרה מקצועית באופן מסודר.

לבסוף, לשאלתך באשר לערוב בני משפחה נוספים, או טיפול זוגי "עצמוני" בבן הזוג הסורר, אוכל לומר שבאופן עקרוני אינני בעד ערוב של גורמים נוספים בתהליך כמו המשפחה והחברים. להערכתי במקרים בהן בעיות אינן באות על פתרונן בדרך של דיאלוג בוגר בין שני בני הזוג, נכון לערב אנשי מקצועי שאינם מגיבים ופועלים מתוך מקומות של מעורבות רגשית.

רומנים מחוץ לנישואין ותחושת החמצה

אני בחור בן 27 נשוי למישהי כבר שנתיים ויוצא איתה כ-7 שנים לערך. הבעיה היא שבשנתיים האחרונות הרגשתי שחסרים לי בחיים המון דברים שלא הספקתי לעשות לפני שהתחתנתי. לא גרתי אף פעם לבד, לא היו לי סטוצים, לא הייתי בחוץ לארץ לבד או עם חברים וכו'. אשתי היא הבחורה הראשונה שלי ואני שלה. כרגע אנחנו במשבר, מפני שבשנה האחרונה, פתאום, "התחלתי" לחיות. בחורות פתאום צצות מכל כיוון, יש הזדמנויות לסטוצים, פתאום חברים מתקרבים ואני מרגיש ממש טוב עם עצמי. גם רמת הביטחון העצמי שלי עלתה כתוצאה מכך. עכשיו אני יודע שיגידו שאני בוגד – נכון, בחיים לא חשבתי שאני אבגוד, אבל אני פשוט מיואש. אישתי, מן הסתם, גם סובלת מכל הסיפור. אני כרגע במין מצב נשוי ולא נשוי. העניין הוא שאני גם יודע שמאחורי כל הסטוצים והחגיגות והבילויים עם הבחורות, בסופו של דבר תמיד טוב שיהיה לך פינה שלך עם אישה שאתה בטוח בה וכבר מכיר אותה. אני באמת מנסה להבין מה גורם לי לעשות את זה. אני לא רוצה לפגוע בבחורות, אני ממש לא נהנה מזה. אני כל פעם מנסה להבין עם עצמי מתי זה יגמר, מתי יתחשק לי להיות רק עם בחורה אחת?

כאשר קראתי את פנייתך, לא חשתי צורך דחוף לנזוף, להטיף מוסר, ואפילו לא לייסר אותך, נראה לי שאת זה אתה עושה נפלא גם לבד.

מהפניה שלך עלתה, לפחות בעיני, מצוקה די קשה, ולכן בצד ייסורי המצפון, והידיעה שאתה גורם עוול לאשתך (כפי שכתבו זאת גם לפני), בלט הסבל הקשה שלך, שמקורו אולי בחלל העצום שקיים ואותו אתה מתקשה למלא.

גם לאחר שהפכת לרווק או גרוש, לפחות מבחינה רגשית, אתה עדין חש לא מסופק, תמיד מרגיש פספוס, קיפוח, חסר מזל (אולי הסטוץ עם הבאה בתור יהיה מוצלח יותר, למה להתפשר עם אפשר להמשיך ולחפש).

אתה שואל מתי זה יגמר, מתי יתחשק לי להיות רק עם בחורה אחת, ואני תוהה מתי תרגיש טוב להיות קודם כל עם עצמך.

מתי תרגיש שאתה מסוגל למלא את החלל שלך בעצמך וגם במסגרת של זוגיות,  מתי תרגיש מספיק בטוח בעצמך מבלי שתזדקק לעוד ועוד אישורים לגבריותך, ליופייך, להצלחותיך, מתי סוף סוף תאהב את עצמך על הטוב והפחות מוצלח, ותרפה מהרצון לכבוש עוד ועוד.

ללא ספק אתה צריך לעבור תהליך משמעותי כדי לגלות את רגשות האהבה שבך, ולא להסתפק בהתרגשות החולפת, אני מניחה כי כאשר תאפשר לעצמך לחוות יותר חוויות רגשיות מבלי להיבהל מהן, תוכל לבנות זוגיות שמתקיימות בה גם אהבה וגם תשוקה זו בצד זו.
מצא לך מרחב, קח צידה לדרך, וצא למסע אל תוך עצמך, לגלות היכן הטמנת את הרגשות, היכן נמצאים ההערכה והדימוי העצמי שלך, הציפיות, הפנטזיות, הצרכים הרגשיים ועוד. רצוי, לפחות לתחילת הדרך להיעזר בליווי מקצועי

 טיפול זוגי

פרופיל מחבר – ד"ר גלית לזר

שם

טלפון

דוא"ל

מקום מגורים:


077-212-8002מענה 24 שעות ביממה
ד"ר גלית לזר 050-8668268

סיבת הפניה