[מאירה]

אני שולחת את הפוסט הזה לאחר שנה וחצי של התלבטות לגבי גירושים מבעלי שאותו הכרתי לפני 12 שנים

לפני כשנה וחצי התחתנו, היו לי התלבטויות רבות עוד לפני החתונה לאחר שהתחלתי להרגיש חוסר סיפוק רגשי ומיני בינינו , פערים שנצברו עם השנים ומרחק שהלך וגדל עם הזמן גם בשל המסלולים השונים שהתפתחנו בהם בשנים שלנו ביחד- אני הספקתי לסיים תואר שני ועובדת מזה 6 שנים בעבודה מסודרת.. לעומת בן זוגי שעבר משברים קשים מבחינה אקמאית ועד היום מנסה לסיים תואר שני, אינו עובד, או בעצם לא עבד מאז שהיכרנו. אני מודעת לקשיים הרגשיים שיש לו (חרדות) ובעיות התארגנות וקשב וריכוז.. אולם בחוויה שלי על אף כל התמיכה וההבנה שלי לא הצלחתי לעזור לו
הרגשתי בשנים האחרונות שאני מתקשה לסמוך עליו, רואה בו אדם חלש ותלוי, בלתי יציב, ההערכה אליו נפגעה וכך גם התפיסה שלי לגבי הגבריות שלו
נוצרו בעיות ביחסי המין כבר לפני החתונה ושיכנעתי את עצמי שכל זה ישתנה ברגע שנתחתן ונתחיל לבנות את החיים המשפחתיים..
אך מאז החתונה הפערים והכעסים הלכו ותפחו
החברות שלנו נפגעה וכך גם האינטימיות .. לאורך השנה וחצי של הנישואין קיימנו יחסי מין רק 4 פעמים, בהם לא חוויתי הנאה

החלטנו להיפרד אבל עוד לא התגרשנו סופית.. אני חוששת מזה מאוד ופוחדת לאבד חבר טוב לחיים, בן אדם עם לב טוב, שגדלתי איתו ..

אשמח שתאירי את עיניי
נ.ב. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי מזה שש שנים.. גם עכשיו.. שתי המטפלות שהיו לי המליצו על פרידה ובכל זאת אני חוששת שאולי לא עשיתי מספיק

[מאת]

תגובות