זלזול וחוסר אכפתיות מצד בן /ת הזוג

מדוע יחסים בין בני זוג, שהחלו באהבה גדולה, ובהבטחה הדדית משותפת לדאוג, להיטיב, ולהיות משענת וחוף מבטחים זה עבור זה– עלולים להפוך  לאחר פרק זמן מסוים, ליחסים טעונים, פוגעים, ואפילו משפילים.

טיפול זוגי

“אני מרגיש שכבר לא איכפת לה ממני – היא מדברת אלי בזלזול ולעיתים פשוט מתעלמת ממני, כאילו איני קיים שם… היא מרוחקת, קרה, ועל אינטימיות מינית כבר מזמן אין על מה לדבר….”
“הוא מתייחס אלי באדישות, מקבל החלטות בלי לשתף אותי, לועג לי גם בנוכחות אחרים”
“הוא באופן אוטומטי כמעט מסרב לכל בקשה, ולא רואה עצמו שותף”

החוויה המשותפת הנה של בדידות בקשר, של פגיעה ועלבון מתמשכים שיוצרים תחושה קשה של מחיקה על ידי האחר.

קשיים אלו מאפיינים זוגות המתארים מערכת יחסים מתוחה, בעיות תקשורת, ומשברים זוגיים חוזרים, אך גם בקרב זוגות שלא חוו טלטלות וסערות ביחסיהם, אלא שחיקה, שיעמום וחוסר עניין שהולכים ומשתלטים על שגרת החיים. אלו ואלו, יחוו תהליך של התרחקות, עד כדי ניתוק רגשי, שבו רגשות האהבה, המשיכה, הגעגועים והרצון לקרבה – נדמה שנעלמו ולא ניתן להחיותם.
מה מוביל את בני הזוג למקום הקשה הפגוע ובעיקר הבודד כל כך בקשר.

ההתפכחות 

חלק מההסברים טמונים בקושי של בני הזוג להתמודד עם הפערים וההבדלים סביב השוני ביניהם. ההתפכחות מהפנטזיה כי האחר יהפוך לחלק ממני, וששנינו נהיה חלק מהשלם אינה קלה. המשאלה כי האחר יראה את המציאות כפי שאני חווה אותה, ויגיב אליה בהתאם לציפיותי, יבחין בצרכים שלי, וייעתר אליהם, גם בלי שאבקש – כל אלו יתבררו עד מהרה כבלתי ניתנים להשגה, והנחיתה על קרקע המציאות עלולה להיות כואבת.

הפחד 

התחושה בה יש מקום רק לרצון או לצורך של אחד מבני הזוג, וכל וויתור שלי עלול לסמן תחילתה של כניעה והעלמות שלי מתוך הקשר. מכאן כל אי הסכמה מתלקחת במהירות למלחמה כוללת בבחינת להיות או לחדול. כאשר זוגות מתארים איך ריבים על נושאים פעוטים מתדרדרים במהירות לעימותים קשים, הרי ברור לכולנו, שהסיבה לריב אינו רק אי ההסכמה הנקודתית, אלא החשש מפני האפשרות שעוד רגע וקולי לא יישמע…

פחד להאלם ולהעלם בקשר עלול לבוא לידי ביטוי דווקא בהמנעות מעימות ובחשש מפני קונפליקט. לרוב בני זוג שמתקשים להתקרב ולייצר אינטימיות, יעשו ככל אשר לאל ידם, על מנת למנוע ולהתרחק כמו מאש ממצבים של אי הסכמה. הם ישארו מרוחקים, יפחדו להתקרב ולגעת, שכן התקרבות עלולה להיות כרוכה בקונפליקט ובמגע עם תכונות ומאפיינים פחות נעימים, ולכן הם ישארו במקום הבטוח אך המרוחק.

בדומה לסיפור הילדים הידוע “פטר והזאב” מתוארים הציפור והחתול שיושבים על העץ, ומפחדים גם מהזאב שמסתובב מתחת, אך גם להתקרב זה לזה: “על ענף אחד ישב החתול, ועל ענף אחר ישבה הציפור במרחק מתקבל על הדעת”.

קשר שאין בו קרבה, ולא מתפתחת בו אינטימיות, תוך זמן קצר יאבד עניין וחיים.

עוד בנושא:

המטענים

כל אחד מאיתנו נושא עימו משא הכולל את ההתנסויות שלו בקשרים מוקדמים. זכרונות מודעים ובעיקר כאלו שנשכחו, נחרטים היטב ברגשותינו. הזוגיות שבה מתקיים קשר קרוב ואינטימי בין שני אנשים, דומה בהרבה מאד מובנים לקשר שבין ילד להורה, ומכאן שהתנסויות פוגעות מהעבר, עלולות להתעורר ולבוא לידי ביטוי בקשר עם בן הזוג. בן זוג שלא זכה כילד מהוריו להענות מספקת, להתייחסות אמפטית לרגשותיו, שחווה קשר לא בטוח ולא יציב מבחינה רגשית, הופך למבוגר שמתקשה לבסס יחסים על קרבה, אמון, הבנה ויכולת לשאת מידה מסויימת של תסכול ואכזבות.

המסרים החברתיים

שמועברים לנו דרך אמצעי התקשורת השונים וקיימים בשיח החברתי, לפיהם אפשרי לקבל הכל מייד, מהר, כאן ועכשיו. וכך אנו פוגשים לא מעט זוגות, שאפשרות הגירושין עולה ומתבצעת במהירות, מבלי לעצור ולהתבונן פנימה, להיות מסוגלים להתמודד עם חוסר המושלמות שקיימת בכולנו, ובציפייה ילדותית כי הפתרון המיידי למכאוב יגיע עם פיטורי בן הזוג.

ההשלכות

לעיתים נדמה כי הגיבנת של בן הזוג כל כך בלתי נסבלת ובלתי אפשרית, עד שאיננו יכולים להבחין, כל שכן לקחת אחריות על הגיבנת האישית שלנו. יתרה מכך, אנו נוטים לראות בבן הזוג כאשם וכאחראי הבלעדי לאכזבות שאנו חווים בקשר, ופעמים רבות, אנו אפילו משייכים לו תכונות, דפוסי התנהגות ותגובות, שלמעשה שייכות לפחות בחלקן גם לנו. התלונות על בני זוג שאינם קשובים, שותפים, מרוחקים, או תוקפניים, תובעניים, ביקורתיים – לעיתים דווקא שייכות יותר לצד המתלונן, או למי מהדמויות המשמעותיות בחייו. כלומר אם כילד חוויתי את ההורה שלא היה מספיק קשוב אלי, והיה טרוד בעניניו, הרי אני עלול לשייך לבן הזוג שלי תכונות של אגואיזם, קמצנות וכד’, זאת מבלי שאראה כיצד יחסים מוקדמים שלי משוחזרים בקשר הזוגי הבוגר. מכאן שהפרידה מבן הזוג, כמובן שלא תוביל לפתרון המיוחל.

הפחד מפני המפגש עם נקודות התורפה שלי, כמו גם הקושי להכיר בצרכים הראשוניים שלא קיבלו בילדותי את המענה הדרוש, על הבושה והאשמה הנלווית לכך, אינן מאפשרות להכיר ולקחת אחריות על אותם כשלים, ולכן באופן טבעי, אנו נוטים לשייכם לאחר. ככל שהתגובות כלפי בן הזוג הן קשות ופוגעות, הרי שפחותים הסיכויים שניתן יהיה לזכות ממנו להכרה במצוקה, להקשבה, לתמיכה ולקירבה.

זלזול בבן הזוג, חוסר אכפתיות, אדישות, התעלמות וכד’ הן ללא ספק תגובות תוקפניות שנועדו להשפיל ולפגוע במי שאנו תופסים כאשם ואחראי לסבלנו.  אלו יעוררו כמובן הרבה מאד כעס, תסכול, כמו גם חוסר אונים, דכדוך וחרדה.

 איך אפשר להחלץ מהמלכוד?

כאשר היחסים הזוגיים הופכים את הקשר למקום פוגע והרסני כלפי מי מבני הזוג, הרי שהפתרון ליציאה מתוך המבוי הסתום  יהיה בהרחבת זווית ההתבוננות שלנו על עצמנו ועל האחר, כמו גם יכולת לקבל את עצמנו ואת זולתנו כשלמים אך לא כמושלמים.  כאשר אני מצליח לראות את עצמי כמי שעלול לטעות, להגיב באופן שמעורר בי אי נחת ואף מבייש אותי, כאדם שאינו חף מכשלים, הרי שיהיה לי קל גם להשלים עם נקודות התורפה של בן הזוג. או אז כאשר אקבל מענה מסויים לצרכים הרגשיים של קבלה, הכרה, וכבוד אלי כאדם, אוכל בעצמי לאפשר גם לאחר לידי להרגיש אהוב, משמעותי, מוערך, רצוי.

שיח זוגי יכול במקרים רבים לאפשר לצרכים רגשיים לבוא לידי ביטוי מילולי ולקבל מענה הדדי, הוא מאפשר לכל אחד מבני הזוג להבין את המצוקה של האחר לא כמתקפה עלי, אלא כקריאה לעזרה ונכונות לקבלה, ולכן מקרב יוצר ביטחון עצמי, ובכך מפחית את עוצמת הרגשות השליליים שנחווים בקשר. .

לעיתים קשה מאד לנהל את הדיאלוג מבלי שהרוחות יתלהטו, שכן שני בני הזוג רוויים ושבעים מאכזבות. במצבים אלו כאשר השיח הזוגי הופכת למשחק פינג פונג, ידרש להכניס אדם שלישי, שיוכל לרווח וליצור מקום לתקשורת נוספת שאינה רק הטחת האשמות הדדית. אנו נמליץ על פניה לטיפול זוגי במצבים בהם נדמה כי הדיאלוג הזוגי הופך לשני מונולוגים מקבילים, שלוכדות את הזוג במערבולות רגשיות סוערות או אדישות וניכור.

הטיפול הזוגי יאפשר הזדמנות חשובה ושונה למפגש נוסף ואולי אף חדש בין בני הזוג, כמו גם של כל אחד מהם עם עצמו, ועם המורכביות שהוא מביא עימו לקשר. היכולת של כל אחד מאיתנו לקבל את עצמו, על החוזקות והחולשות הקיימות בו, מאפשר לנו גם להתחיל ולראות באחר כאדם שלם, המורכב מתכונות חיוביות ואהובות אך לא רק. הכרות והכרה בצרכים הרגשיים האישיים והמשותפים, מייצרת ומרחיבה את המרחב הזוגי. עתה, השיח הזוגי החדש, מבוסס לא רק על משיכה ראשונית והתאהבות, אלא גם ובעיקר על הכרות עמוקה וטובה יותר. זוהי קרקע יציבה ופוריה יותר ליצירת אינטימיות ממשית ובוגרת. בשלב זה, גובר הסיכוי לזכות בקבלת הבנה, אמפתיה, והענות לצרכים הבסיסיים שלנו באהבה, שייכות וביטחון.