משפחות עם ילדים אחרי גירושין

בסקרים שונים שנערכו בשנים האחרונות בארה”ב התברר כי כמחצית מהילדים חיים במשפחה בה אחד מהמבוגרים אינו ההורה הביולוגי לפחות של אחד מהילדים. משפחה זו הופכת ל”משפחה מורכבת”, משפחה השונה מההרכב אליו נולדו אחד או יותר מהילדים.

ילדים בתהליך הגירושין חווים מעברים ושינויים לא פשוטים שנכפים עליהם. בשונה מהוריהם שיזמו את הגירושין, ולעיתים לאחריהם מרגישים הקלה, שחרור, הזדמנות לשיפור איכות החיים, הרי הילדים יחוו את הגירושין כאבדן, כפגיעה, ולאורך שנים ישארו עם הפנטזיה להחזרת התא המשפחתי הראשוני ויש כאלו שיצטרכו טיפול בהפרעות קשב וריכוז שנגרמנו כתוצאה מכך.

מה קורה כאשר ההורה מחפש את אושרו עם בן זוג חדש, ולתוך המערכת המשפחתית של הורה גרוש עם ילדים מפרק א’ או ב’, נכנס בן/ת הזוג החדש, לעיתים גם עם ילדים משלו? בשלב זה המערכת הופכת להיות מורכבת ורגישה במיוחד:
אילו חוקים, ערכים וציפיות ישתנו? האם הילדים יהיו מסוגלים להרגיש טוב במערכת המשפחתית החדשה שנוצרה, מבלי לחוש שהם “בוגדים” (במרכאות כפולות כמובן) בהורה האחר? מה מקומו של בן הזוג שאינו ההורה ביחס לילדים של האחר: האם מותר לו להעלות דרישות, לקבוע כללים, להעניש? האם בן הזוג שנכנס למערכת הקיימת נדרש להפגין ולהרגיש אהבה כלפי הילדים שאינם הילדים שלו ילדים שלא הוא הוליד, גידל וחינך?

יש חילוקי דעות בנוגע לאישה שלא גידלה את הילד או הניקה אותו תגדל את הילד ותהפוך לאמו בין רגע.

תהליך בניית המשפחה המורכבת אינו פשוט. בשונה מפרק א’ שבו ראשית נבנתה אט אט הזוגיות, ורק לאחר מכן נולדו בה הילדים, הרי שבפרק ב’ אין די זמן לביסוס הקשר הזוגי, שכן כמעט מייד מצטרפים אליו “ילדים מן המוכן”. לכך מתלווים פעמים רבות רגשות אשמה של בני הזוג כלפי הילדים הביולוגיים, רצון עז לגונן עליהם ולשמור מפני קיפוח או דחיה שלהם. במקביל, קיימת גם דרישה לשותפות והמשך הקשר עם האקס בכל הקשור בהורות.

הבסיס להצלחת בניית המערכת המשפחתית תלוי בהבנה וקבלה של כל אחד מבני הזוג, שמדובר בתהליך איטי, הדרגתי שכולל עליות מתונות ולעיתים ירידות מסוכנות. על מנת שהמבוגר שהצטרף למשפחה יוכל לבסס יחסי אמון עם הילדים שאינם שלו, נדרשים הרבה מאד סבלנות, מאמץ, וזמן. כך גם אמפתיה לקשיים של הילדים להסתגל למציאות החדשה, לנוכחות של אדם זר, וכאמור גם הבנה שהחלום לשוב ולהיות משפחה עם שני הורים כנראה שלא יושג.

גם בני הזוג אמורים לוותר על חלק מהחלומות והפנטזיות. הם אמנם מצאו שוב את אושרם בזוגיות החדשה, אולם הציפייה שהם או בני זוגם יאהבו את הילדים במשפחה כילדיהם הביולוגים, כמעט תמיד אינה מציאותית.
במשפחה בפרק ב’ אפשר לאהוב את הילדים, אבל באופן שונה מאשר את הילדים הביולוגים. יחסים טובים במשפחה בפרק ב’ יושתתו על כבוד הדדי, כיבוד הגבולות, שמירת קשרי משפחה, והבנה שלא תמיד תתקבל הסכמה בין בני הזוג סביב הילדים.

עבודה נכונה על רגשות אשמה, וקבלת הילדים כחלק מ”החבילה” כמו גם הצבת גבולות ברורים, עשויה לאפשר בנייה של משפחה אחרת ושונה מהמשפחה הבסיסית, אך בהחלט מספקת, תומכת ומאפשרת לכל אחד מחבריה לגדול ולהתפתח בה.

אם מרגישים שעדין קשה לבד, תמיד מומלץ לפנות ולהעזר בטיפול זוגיייעוץ זוגי מקצועי.

פרופיל מחבר – ד”ר גלית לזר