פרידה מיהודית פרידמן ז”ל

יהודית אהובה ויקרה שלי,

הכרנו לפני כמעט 10 שנים דרך איריס חברתנו שחיברה בינינו וצרפה אותך לצוות שלנו, ואפשר להגיד שהתאהבתי בך ממבט ראשון. היה נדמה לי שפגשתי מי שיצאה הישר מבין ספרי הלימוד של מקצועות הטיפול. עם השנים נדהמתי כל פעם מחדש, עד כמה עמוקות טבעיות ומושרשות היו היכולות שלך, לקרוא, להתחבר, להבין, ובעיקר להתמסר כל כולך לכל מי שסביבך.

לא התפלאתי שמטופלים רבים שלך לא מיהרו לסיים את הטיפול, וחלקם היה שב ונעזר בך וראה בך כתובת גם שנים לאחר שהטיפול הסתיים. גם הם זיהו, עד כמה שפר מזלם כאשר פגשו מטפלת בחסד,  בעלת אישיות נדירה ויכולת מופלאה שכמוה לא הכירו, לא פגשו וגם לא תארו לעצמם שיכולה להיות קיימת. הנתינה ללא תנאי, המעורבות הרגשית העמוקה, היכולת לאמפתיה, האהבה,האמונה באדם, כל אלו שהם בגדר אומנות אצלך, אפשרו לכל כך הרבה אנשים וזוגות להאחז בך, ולראות בך את המחסום האחרון בינם לבין התמוטטות וקריסה, ובזכותך רבים כל כך יכלו לקום מתוך משבר חייהם לצמוח ולגדול.

באחת ההתכתבויות שלנו לפני כחודשיים, סיפרתי לך שפנתה אלי מטופלת שהיתה אצלך לפני מספר שנים.  היא עברה להתגורר במקום רחוק ועברה עוד ניסיונות של טיפול. היא כאמור התקשרה והתחננה לחזור אליך, כיוון שזכרה אותך כל כך שונה ומיוחדת עבורה. הבהרתי לה שכרגע אין על מה לדבר ואת לא מקבלת פניות חדשות. סיפרתי לך את זאת כקוריוז, אבל אם להודות על האמת, גם כדי להביס אותך בוויכוחים הבלתי פוסקים בינינו, באשר ליכולות המופלאות שלך, להציע תקווה ושינוי גם במקומות המייאשים ביותר. אבל להפתעתי, במקום להודות בטעותך, ולקבל את עמדתי, הצעת משום מקום שאולי תדברי איתה ותנסי לעזור. הפצרתי בך להרפות מהרעיון וחשבתי שלא נכון להכנס לבעיה סבוכה ומורכבת בשלב זה. הצלחת להדהים אותי שוב, למרות שנים של הכרות ועבודה משותפת, לא הבנתי מהיכן את שואבת את הכוחות והיכולת לחשוב להתגייס ולטפל במצוקה של אחר, כשאת בעיצומו של הקרב על חייך.

אני מצטערת יהודית אם אני חוזרת על עצמי, הרי זו לא הפעם הראשונה שאת נאלצת לשמוע את מחשבותי אלו, אלא שאת תמיד מיהרת לבטל, להמעיט, להקטין, ועכשיו שאת כבר לא יכולה להתווכח איתי, אני יכולה לומר סוף סוף את המילה האחרונה. היית אחת ויחידה מיוחדת במינה.

גם כלפי היית כולך נתינה, אוזן קשבת רגישה ואכפתית, שותפה לקשיים, חולקת בסבלנות את התלונות והמענות שלי, מוכנה לתת מעצמך שוב ושוב ולעזור, ומסרבת לקבל דבר בתמורה. יכולתי לצאת לחופשות ולהתרענן כי מייד התנדבת להחליף אותי, ואני ידעתי שהמטופלים שלנו כולם מופקדים בידיים טובות ובטוחות. מנגד, כיוון שלא היית מיודדת עם מושגים כמו לקחת או לקבל, אם כבר הצלחתי להשיב במחווה כלשהי ולו הקטנה ביותר כלפיך, מייד זכיתי בהערכה והוקרת תודה חסרת פרופורציה. כאילו לא הרגשת שמותר גם לתת לך.

לצערי אני נפרדת ממך בתחושה כבדה, שלמרות שניסינו כמיטב יכולותינו הדלות, לא יכולתי לעזור יותר, ואצטרך מכאן להמשיך הלאה בידיעה שעלי להסתפק במעט מידי שנתתי לך, על כל הטוב שהרעפת עלי.

לפני שאפרד, התבקשתי על ידי החברות בצוות שלנו, לבטא את ההלם הכאב והעצב העמוק שאוחז בנו. היית אהובה ומוערכת על ידי כולנו, והמחשבה על חסרונך מציפה אותנו בחוסר אונים נורא.

היי שלום אהובה שלי, נוחי על משכבך בשלום ושמרי על משפחתך המקסימה ועל כולנו.