המשך המחקר – טיפולי פוריות

יתרה מכך, התפקיד ההורי הנו אחד מהתפקידים המורכבים והדרשניים עמם מתמודד האדם בחברה  המודרנית, שכן מחד גיסא, הוא אינו מוגדר דיו, ומאידך גיסא, קיימת ציפייה חברתית כי ההורה יוכל להתאים עצמו לצורכי ילדו ולהשתנות עימהם. זאת אף זו, ההורות כרוכה במחויבות גדולה, ביכולת עמידה מול דרישות רבות ולעיתים סותרות,  בהגבלת החופש האישי, וכן בעומס פיזי ונפשי גבוה.

בשונה מאלו הרואים במעבר להורות משבר, יש התופסים זאת כחלק אינטגרלי משלבי ההתפתחות, ולפיכך מבכרים להגדיר זאת כמעבר או כמשבר נורמטיבי. תקופה זו מספקת תנאים לצמיחה ולשינוי, וכוללת בצד הקשיים גם היבטים חיוביים כגון העלאת תחושות חיוביות של אושר, הגשמה עצמית, ערך ומשמעות לחיים (Hoffman & Manis, 1978 Hobbs, 1968.,).

על אף השוני בין הגישות, הכל מסכימים כי השינויים הדרסטיים החלים בחיי ההורים מכילים מרכיבים בעלי פוטנציאל דחק, שמקורותיהם עשויים להיות שונים, והיכולת להתמודד עמם תלויה במשאבים האישיים, הזוגיים והחברתיים העומדים לרשותם (Ferketich & Mercer, 1990., Ventura 1987).

בין החוקרים שוררת הסכמה כי עוצמת הלחצים בצד המשאבים העומדים לרשות ההורים, קובעים במידה רבה את איכות ההורות ועשויים להשפיע באופן ישיר ועקיף על התפתחות ילדיהם. רמה גבוהה של לחץ הורי נמצאה כמשפיעה על התפתחות פסיכופתולוגיה במהלך הילדות (Garmezy & Rutter, 1983) וכן על עיכוב התפתחותי ובעיות רגשיות, חברתיות וקוגניטיביות בקרב ילדים (Belsky 1984., Abidin 1992., Rodger, 1993., Crnic & Greenberg, 1990) . בנוסף, עדויות מחקריות רבות מצביעות על קשרים בין ליקויים התפתחותיים בקרב ילדים לבין נסיבות חיים בעלות פוטנציאל דחק גבוה כגון: עוני, אבטלה, צפיפות דיור, חד הוריות, פסיכופתולוגיה הורית, התמכרויות לאלכוהול וסמים, הגירה ועוד (Belle 1981., Sameroff & Seifer, 1983., Beckman, 1983., Belsky, 1980., Feshbach, 1983, Sameroff et al. 1993., Loebstein & Koren, 1997).

Ramey et al. (1984), סבורים כי לחץ הורי חריף אליו נחשף הילד עלול להוות עבורו סיכון לפגיעה בהמשך התפתחותו, וזאת לפחות משלוש סיבות. ראשית, הילד עצמו נחשף לאותם גורמי דחק אליהם חשופים הוריו. שנית, רמת לחץ גבוהה עלולה להשפיע באופן ישיר על יכולת התפקוד של המטפל המשמעותי, עד כדי הזנחה או התעללות בילד (Chan, 1994., Rodriguez & Green, 1997). שלישית, חשיפת הילד לאירוע דחק, טרם שפיתח יכולת שליטה ומיומנויות התמודדות מתאימות, עלולה לפתח אסטרטגיות התמודדות לקויות עם בעיות ומשברים בהמשך התפתחותו.

Lazarus ושותפיו (Lazarus, 1984., Lazarus et al. 1980., Lazarus et al. 1985), טענו כי שכיחותם של אירועים דחק קיצוניים נמוכה בקרב רוב המשפחות, ולכן לא בהכרח רלוונטית כאשר באים לבחון קשר בין משתני דחק לבין תפקוד יומיומי ובכלל זה תפקוד הורי. לפיכך, טענו החוקרים, ראוי לתת משקל רב יותר להשפעתם הנצברת של אירועי דחק מינוריים שכיחים ושגרתיים כגון: וויכוחים סביב הטיפול בילד, בעיות אכילה, שינה, בכי מוגזם וכד'. מצבים אלו משותפים לכלל האוכלוסייה וחוצים תנאים (כמו מעמד סוציואקונומי) או הקשר (בבית או מחוצה לו) ((Crinc & Accvedo1995. עדויות מחקריות מחזקות כיוון תיאורטי זה ( (Crnic & Greenberg, 1990., Beebe et al. 1993.
בצד ההתייחסות לאירועי לחץ שגרתיים, Lazarus ועמיתיו העניקו מקום רב לתפיסתו הקוגניטיבית של היחיד והערכתו את משמעות האירועים עבורו. תפיסה זו מנבאת, יותר מכל מדידה אובייקטיבית אחרת, ובאופן בלתי תלוי, את מידת השפעתו של גורם הדחק על תגובות האדם, על מצבי הדיכאון והחרדה כמו גם על תחושת ה- "well being” (Lazarus et al. 1985).
Abidin (1986.,1992) תמך בכיוון תיאורטי זה וטען כי עצם המעבר להורות כשלעצמו, הנו אירוע דחק, ואילו התפתחותם של דפוסים הוריים מותאמים או דיספונקציונליים, קשורה לחוויה הסובייקטיבית של ההורה את מערכת הלחצים המופעלת עליו ואת מידת ההתאמה של המשאבים האישיותיים שלו להתמודד עמם. Crinc & Acevedo(1995), סבורים כי תפיסת ההורים את מידת הלחץ אותו הם חווים, משפיעה באופן ישיר על התנהגותם ההורית, וכמעט תמיד בכיוון השלילי של חוסר הסתגלות והתאמה. לחץ הורי נמצא קשור למידה מועטה של הנאה מהילד, סיפוק מועט מהתפקיד ההורי, וכן למצוקה נפשית ולתחושת רווחה ( Crnic & Greenberg, 1990).

הקשר שבין המשתנים הללו מקבל משנה חשיבות לאורם של המודלים האקולוגיים העוסקים בהתפתחות האנושית. אלו מייחסים השפעה מכרעת למשתנים בהקשר המשפחתי והחברתי הרחב (איכות חיי הנישואין, מערכות תמיכה חברתיות, מצב כלכלי וכד') על התפקוד ההורי בכלל (Belsky, 1981., Bronfenbrenner, 1979), והלחץ ההורי בפרט ( Abidin 1990., Mash & (Johonston, 1990., Crnic & Acevedo,1995. תוצאות מחקרן של Ostberg & Hagekull (2000), שנערך בשוודיה והקיף מעל 1000 אמהות, מאששות את המודל הרב ממדי ללחץ הורי. ממסקנותיהן עולה כי עומס עבודה, תמיכה חברתית מועטה, תפיסת ההורה את הילד כרגזן, אירועי חיים שליליים, גיל מבוגר של האם, מספר רב של ילדים במשפחה, וויכוחים סביב הטיפול בילד, כל אלו נמצאו קשורים באופן ישיר לרמת לחץ גבוהה.

באופן מפתיע, על אף שפע המחקרים אשר תיעדו קשרים בין מצבי דחק וחוסר הסתגלות שהופיעו בעקבותיהם, קיימות עדויות מחקריות מועטות יחסית אודות השלכותיו של הלחץ ההורי המתון על התפתחות הילד.

העדויות הקיימות אכן מצביעות על קשר בין הערכת האם את עוצמת הלחצים המופעלים עליה כגבוהה, לבין תפיסתה את ילדה כחריג ( Webster-Stratton, 1990) וכן להתנהגותה השלילית כלפי ילדה (Hoffman, 1978., Jordan, 1982).
בהתבסס על המודל של Belsky (1984), רוב החוקרים נוטים להעריך את תרומתו של מרכיב הלחץ ההורי על התפתחות הילד, כחשובה ומשמעותית, אולם לא בהכרח ישירה ובוודאי שלא בלעדית.

Crnic & Greenberg (1990), שעקבו אחר משפחות להם ילדים קטנים, ותיעדו מצבי דחק מינוריים. החוקרות הניחו כי התמודדות עם גידול ילדים עלולה לא פעם ליצור תחושות תסכול, מתח, אכזבה, הפרעה ואף לפגוע באחריות ההורים. אמנם לא כל אירוע בודד עשוי להיחשב כגורם דחק, אולם מכלול המצבים עמם נאלצים הורים להתמודד, בהחלט עשוי להשפיע על יחסי הורה ילד. ממצאיהם סיפקו אינדיקציה לכך כי מידה גבוהה של דחק הורי יומיומי, כפי שמדווח על ידי האמהות, נמצאה בהתאמה גבוהה עם בעיות התנהגותיות ומיומנויות חברתיות לקויות של ילדיהן, ובמקביל קשורה גם למצוקה אימהית גבוהה יותר. חשוב לציין כי החוקרים נזהרו מלנתח את ממצאיהם במונחים של סיבה ומסובב.

לנוכח הממצאים שתוארו, השאלה המתבקשת הנה בדבר יכולתו של ההורה שחווה את ההורות כמעוררת עוצמה גבוהה של לחץ, לספק לילדו סביבה רגשית חברתית שתאפשר פיתוח דפוסי התקשרות בטוחים.

בספרות מדווחים ממצאים המורים על קשר ברור בין קבוצות בסיכון גבוה ללחץ לבין יחסי ההתקשרות, כך נמצא קשר בין אמהות מזניחות לבין התפתחות דפוסי התקשרות לא בטוחים של ילדיהן (Crittenden, 1988., Egeland & Sroufe, 1981., Vaughn et al. 1979), ובמקביל דווח על קשר בין אמהות מזניחות לבין רמת דחק גבוהה המדווחת על ידן (Mouton & Tuma, 1988). עם זאת, חוקרים מעטים בלבד התמודדו עם בחינת קיומו של קשר בין איכות ההתקשרות הורה – ילד, לבין עוצמת הלחץ ההורי, וכן בין מערכת לחצים יומיומית לבין הביטחון בהתקשרות.

ממצאיה של Hart (1985), מצביעים על קשר בין איכות ההתקשרות של הפעוטות לבין מידת הלחץ המדווחת על ידי האם. באופן משמעותי אמהות לפעוטות שהפגינו במהלך "מצב הזר" דפוס התקשרות "חרד נמנע" או "חרד מתנגד", דיווחו על רמת לחץ גבוהה מזו שדווחה על ידי אמהות לפעוטות בעלי דפוס התקשרות בטוח. החוקרת מסייגת ממצאיה ואינה מצביעה על כיוון הקשר.

מחקרו של Benn (1986) מצביע אף הוא על מגמה דומה, ומנתוניו עולה כי ילדים לאמהות שדיווחו על רמה נמוכה יותר של לחץ נטו לפתח התקשרויות בטוחות בשיעור גבוה מילדים לאמהות שדיווחו על תחושות כעס, מתח ותסכול בהקשר של הטיפול בילדיהן.

Jarvis & Creasey (1991), בחנו את מרכיב ההתמודדות ההורית כמשתנה המתווך בין הלחץ ההורי לבין דפוס ההתקשרות. במחקר השתתפו 32 זוגות הורים וילדיהם בני השנה וחצי. תוצאות המחקר הצביעו על קשר חיובי מובהק בין לחץ הורי לבין התפתחות של דפוסי התקשרות לא בטוחים עם שני ההורים. בנוסף עלו ממצאים שרמזו על כך שלפרידה הפסיכולוגית (כתוצאה ממצב הדחק), בהשוואה לפרידה הפיזית (כתוצאה מארגון הטיפול בילד), השפעה רבה יותר על הטיפול בתינוק ועל מערכת היחסים המתפתחת בינו לבין הוריו. הערכה מחדש חיובית, כאסטרטגית התמודדות, נמצאה קשורה בהמשך, להחלשת הקשר שבין הלחץ ההורי לבין הביטחון שבהתקשרות.
ממצאים דומים אודות הקשר בין לחץ הורי לבין דפוסי התקשרות לא בטוחים נמצאו גם במחקרו של Robson (1997).
בצד ההשפעות השליליות שתוארו, יש הסבורים כי למידה מסוימת של תחושת דחק, תפקיד חשוב בתהליך התהוות יחסי ההתקשרות.
Hamilton (1980), מצא כי אמהות שדיווחו על רמת לחץ נמוכה באופן משמעותי, פיתחו דפוסי התקשרות לא בטוחים עם תינוקיהן. להערכתו, הקושי של אמהות אלו להתחבר לציפיות החברתיות ולהיות רגישות כלפי האחרים באינטראקציות בין אישיות, מסביר את אי הצלחתן לכונן קשרים בטוחים עם ילדיהן. החוקר מסיק כי דרושה רמה מסוימת של לחץ אימהי על מנת לפתח קשר רגשי משמעותי בין האם לתינוקה.
חיזוק נוסף נמצא גם במחקרם של Teti (et al. 1991), בו דווח על קשר חיובי בין ציון התקשרות בטוח לבין רמה מסוימת של לחץ הורי, במיוחד בהיבטים הקשורים לתפקוד הילד.

בהתאם למודל הרב ממדי של Belsky (1984), המתאר את הגורמים המשפיעים על ההורות, ניתן לשער כי גם משתנים שקדמו להולדת הילד יכללו בין המקורות המשפיעים על חווית ההורות, בעיקר בשלביה המוקדמים. בין המחקרים המועטים שבחנו סוגיה זו, משתנים הקשורים לחוויית ההריון, נמצאו כמנבאים את מידת הלחץ ההורי בתחילת ההורות Grossman 1988) ), בעיקר עבור אבות ((Feldman 1988, Noppe et al. 1991.

כפי שנסקר בהרחבה בפרקים הקודמים, הורים לילדי IVF נאלצו להתמודד לאורך זמן בתקופת אי הפוריות, עם מערכות לחצים ומצבי דחק אינטנסיביים. השאלה האם חוויות אלו נמשכות במהלך ההריון ולאחר לידת הילד, הובילה חוקרים לבחון את רמת הלחץ ההורי של הורים אלו. בשונה מהמשוער, אמהות IVF דיווחו על רמות לחץ הורי דומה לזו שדווחה על ידי אמהות שילדו ללא טיפולי פוריות Golombok et al.1996)) ופחותה מזו שדווחה על ידי אמהות שילדו בגיל מבוגר לאחר שדחו את הריונן באופן יזום (Keith et al. 1996). הסברים לתוצאות הללו ייתכן ונעוצים בקשיים מתודולוגיים שתוארו קודם לכן, וכן עם העדר מספר מספק של מחקרים. כל אלו מקשים על קבלת תמונה כוללת באשר ליחסי הגומלין בין המשתנים השונים שתוארו : דרך ההולדה, יחסי ההתקשרות והלחץ ההורי. לפיכך, חשוב לבחון קיומם של משתנים מתווכים שעשויים להוות גורם ממתן או לחילופין מעצים את קשרים הללו. בחינת עמדות הוריות עשויה להוסיף נדבך חשוב להבנת המגמות והקשרים שבין המשתנים הללו.

1.ד – עמדות כלפי הורות

המונח "עמדות" שצמח מתחום הפסיכולוגיה החברתית זכה להגדרות והתייחסויות מחקריות רחבות. על אף חילוקי הדעות בין התאורטיקנים והחוקרים באשר למרכיבי המושג, מקובלת ההגדרה הקלאסית שטבע Allport (1935) וכוללת את המבנה המנטלי, המעוצב לאורך התנסויות, ומפעילה באופן ישיר או דינמי את תגובותיו של היחיד כלפי מצבים ואובייקטים. כיום נוטים החוקרים לכלול מרכיבים קוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים במערך המפעיל את התגובות כלפי נשוא העמדה (Eagel, 1992).
כאשר מדובר על עמדות הוריות, נשוא העמדה יכלול התייחסות לנושאים שונים כמו ענישה פיזית, ביטויי חום, עידוד להישגיות ועוד (Holden, 1995).

התעניינות בחקר העמדות הוריות החלה לתפוס מקום בולט ומרכזי בחקר יחסי הורים- ילדים, בשנות ה – 20 ובשנות ה – 70 וה – 80, היא הגיעה לשיאה. ביסוד מחקרים אלו עמדה התייחסות לעמדות ההוריות כמורכבות ממשתנים מוטיבציוניים, קוגניטיביים ורגשיים, ומושפעות ממאפייני אישיות קבועים, ולפיכך הן אמורות להימצא בהתאמה עם איכות הקשר הרגשי שנוצר בין ההורה לבין ילדו. (Scheffer & Bell, 1958).

גישה דטרמיניסטית זו התבססה על המודל ההתנהגותי – קוגניטיבי שקשר באופן לינארי בין העמדות ההוריות לבין ההתנהגות ההורית (Sameroff & Feil, 1985., Holden & Edwards, 1989), ובינה לבין התוצאות ההתפתחותיות של הילד (Goodnow, 1988., Shershefsky & Yarrow, 1973., Davis & Holden, 1970).
על אף שחלק מהחוקרים הסתייגו מפשטנותו של המודל, וביקרו את ההתעלמות ממרכיבים נוספים, שררה הסכמה רחבה כי לעמדות תפקיד מרכזי בסינון ההתנהגויות ההוריות, והן מייצגות את הסביבה הביתית .(Holden 1995., Eagly, 1992)

מחקרים רבים כאמור, עסקו בחקר העמדות ההוריות מנקודות מבט שונות. בין היתר נבדקו מגוון העמדות ההוריות, הגורמים המשפיעים על גיבושן, השפעת העמדות על ההתנהגות והתפקוד ההורי, וכן השפעות העמדות על התפתחותו של הילד.

הבדלים בעמדות הוריות נמצאו קשורים למעמד סוציואקונומי (Tulkin & Cohler, 1973., Segal, 1985), לשוני תרבותי (Durrett et al. 1975.,Wasserman et al. 1990), הבדלים בין המינים אבות לעומת אמהות ((Hoffman, 1975, וכן הבדלים במגדר הילדים, היינו עמדות כלפי בנות לעומת עמדות כלפי בנים ((Fagot et al. 1992. בספרות מדווחים קשרים בין דוריים בעמדות ההוריות (Goodnow, 1992), וכן קשרים חיוביים בין עמדות הוריות לבין מידת מעורבות האב בגידול הילד (Bigner, 1977).
על אף העיסוק התיאורטי הנרחב בתפיסת החוויה ההורית והאימהית, רובם המכריע של המחקרים שבחנו עמדות הוריות מתמקדים בתפיסות ההורים את ילדיהם ואת דרך חינוכם, בין היתר נבחנו עמדות באשר לאוטוריטה כלפי הילד, הרגשות כלפיו, עידוד עצמאותו, וכד', וכן הקשר ביניהן לבין התפתחות הילד (Holden, 1995., Goodnow, 1988., Shereshefsky et al. 1973., Egealnd & Farber, 1984.,Benasich & Brooks-Gunn, 1996).
במרבית המחקרים נבדקו מרכיבים המחזקים או פוגעים במוטיבציות להורות וכן בעמדות באשר ליכולת לממש מאווים אישיים זוגיים וחברתיים Rabin & Greene, 1968., Hoffman & ) Hoffman, 1973). כמו כן נבחנו קשרים ישירים ועקיפים בין העמדות ההוריות לבין ההסתגלות לתפקיד ההורי. בין היתר, נמצאו קשרים בין עמדות במהלך ההריון לבין תהליך הכניסה וההסתגלות לאמהות, כאשר עמדות שליליות במהלך ההריון נמצאו בקשר עם רמות גבוהות של חרדה ודיכאון במהלך שנת החיים הראשונה של התינוק. מנגד, אמהות בעלות עמדות הוריות חיוביות נמצאו כנגישות ונענות יותר לילדיהן (Heinicke 1995., Pederson & Robson, 1972), מחקרים נוספים אף הם הצביעו על קשר חיובי בין משתני העמדות לבין הסתגלות ותפקוד ההורים (Pederson & Robson, 1972., Hanes& Dunn 1978., Glass, 1983).
באופן מפתיע, מחקרים מועטים בלבד התמקדו בעמדות כלפי ההורות עצמה, משמעותה, חשיבותה עבור ההורה, מקומה של ההורות בסדר העדיפויות ובסולם הצרכים האישיים.
עמדות כלפי הורות בדומה לעמדות אחרות, מושפעות ומעוצבות על ידי מערכת הערכים החברתית תרבותית, הכוללת בחובה ציפיות, דרישות וסיפוקים. קונפליקט עלול להתקיים כאשר נוצר פער בין תפיסת האדם את המערכת החברתית, לבין המערכת האישית, הכוללת את רצונותיו, מאוויו ויכולותיו המציאותיות (Higgins, 1987).
על אף שבחברה המערבית העמדות כלפי ההורות השתנו בהתאם לרוח הזמן, עדין קיימת הזדהות עם ציפיות תרבותית סמויות, כי עם כניסתה לאמהות תשוב האישה למלא אחר תפקידיה המסורתיים המטריארכליים (Kaplan, 1994). מחקרם של Bridge & Orza (1993), העלה כי על אף עמדות ליברליות מתקדמות שהביעו הנבדקים במוצהר, שאלות בעלות אופי השלכתי העלו כי הנבדקים העדיפו את ישיבתן בבית של האמהות וייחסו לאמהות עובדות פגיעה בילדיהן. דימוי חברתי לא מודע זה, וכן הנטייה לאידיאליזציה של האמהות, מועבר בדרכים שונות כמו ספרות, קולנוע, מטפלים, בממסד הרפואי, בספרי הדרכה ועוד ומשפיע על העמדות, האמונות, והציפיות של החברה ושל האמהות מהתפקיד והחוייה האימהית (רז 2000). המסרים הללו, שלעיתים אינם ברי השגה, עלולים לעורר מצוקה רגשית, מתח, ותסכול ולהגביר את הפעלת מנגנוני הגנה בעיקר הכחשה ואידיאליזציה.
Bendek (1970), התייחסה לתפיסת מושג האמהות, כקשור לערכים חברתיים של נתינה ודאגה. הקונפליקט שנוצר בין ערכים אלו לבין העמדות והרגשות השליליים הכרוכים בעומס הרגשי של התפקיד, מוביל להדחקתם. תהליך זה עלול לחבל בתפקוד האימהי ולעורר דפוסים שאינם רגישים לצורכי הילד כגון: הגנת יתר, עידוד תלות, וניסיון לשליטה על חיי הילד. Winnicott (1965), הדגיש אף הוא את הצורך והלגיטימיות של האם לבטא עמדות ורגשות עוינים כלפי ההורות שלה, וטען כי ביטויים רגשיים אלו מגינים על עצמיותה של האם ועל יכולתה להציב גבולות בינה לבין ילדה.

Oakley (1979), מצאה כי רוב הנשים ההרות החזיקו בעמדות חיוביות ורומנטיות ביחס לאמהות, וראייה בלידה הישג חיובי. תפיסה מציאותית של התפקיד האימהי על היבטיו המספקים והמתסכלים, נמצאה כתורמת ליכולת הסתגלות טובה יותר בקרב אותן אמהות. מנגד, ציפיות לא ריאליות להנאה ולסיפוק מלאים הובילו לתחושות אכזבה וקשיי הסתגלות.

קשר בין אידיאליזציה של חווית האמהות לקושי בתפקוד ההורי נמצא במחקרה של Niemla (1982) שהצביעה על נטייתן של אמהות שהפגינו רמה גבוהה של אידיאליזציה כלפי האמהות, לרמת חרדה גבוהה ביחס לילדיהן ולעצמן, לרגישות מועטה לצרכיי הילד, לתפיסה רכושנית כלפיו, וכן להכחשה או מניעה של ביטוי רגשותיו השליליים. במקביל, ילדיהן התאפיינו במידה נמוכה של ביטחון, ובהפנמת דימויי ההורה כתוקפן.

במחקרם של Conger et al. (1984), בלטה מורכבותם של המשתנים המנבאים תפקוד אימהי לקוי. ממסקנותיהם עולה כי העמדות כשלעצמן לא תרמו לניבוי קבוצת הסיכון, אולם שילוב העמדות עם משתנים אישיותיים הוביל לניבוי חוסר מסוגלות הורית.
המודל של Belsky (1984) , שהתייחס למשתנים השונים הקשורים להסתגלות ההורית ביניהם תמיכה חברתית, קשר זוגי והתנהגות הילד עשוי לסייע גם להבנת הגורמים המשפיעים על העמדות ההוריות. מחקרים הראו כי לחץ גובר מנבא עמדות הוריות שליליות, בעוד שתמיכה חברתית מנבאת עמדות חיוביות כמו גם שביעות רצון מההורות(Crnic & Acevedo,1995) . שביעות רצון בחיי הנישואין אף היא נמצאה קשורה לעמדות הוריות, כך שאמהות שחוו יחסי זוגיות מספקים יותר דיווחו על עמדות חיוביות יותר כלפי ילדיהן, עודדו יותר עצמאות וחשו פחות כעס כלפיהם (Goldberg & Easterbrook, 1984., Cox et al. 1989).

הקשר בין העמדות ההוריות לבין התפתחות הילד עמד בבסיס הרציונל המחקרי בתחום זה. Holden (1995), ערך מטה-אנליזה של מחקרים אלו, ומצא כי בעוד מחקרים בשנות ה- 50 המוקדמות, הצביעו על קשר בין עמדות הוריות לבין בעיות התנהגותיות אצל ילדים, ובעיקר הפרעות נפשיות, בהמשך כאשר נשלטו משתנים מתערבים, נמצאו קשרים מועטים בלבד או שכלל לא נמצא קשר. כאשר נבחנו התנהגויות פחות קיצוניות, נמצאו קשרים משמעותיים יותר בין המשתנים, עם זאת בחלק גדול מהמחקרים תוארו בעיות מתודולוגיות, בעיקר בשליטה על משתנים סוציואקונומיים, ובנוסף לא ניתן היה להבחין בין העמדות ההוריות ובין התנהגות הילד מהי הסיבה ומהו הסובב. בחלק מן המחקרים שבדקו קשר בין העמדות ההוריות לבין הישגיות וכישורים קוגניטיביים של הילד, דווח על קשר בין עמדות הוריות כלפי ענישה, דחייה ודמוקרטיה בחינוך, לבין מדדים שאמדו אינטליגנציה של פעוטות וילדים בגילאי טרום בית ספר.עם זאת באשר להישגיות הילד, הממצאים, כפי שניתח זאת Holden אינם מצביעים על מגמה ברורה ועקבית

עמדות נבחנו גם לאורה של תיאורית ההתקשרות. Easterbrook &Goldberg (1984), מצאו קשר בין עמדות הוריות קפדניות ומחמירות כלפי הילד, לבין מידה נמוכה יותר של ביטחון בהתקשרות בקרב בנים בני 20 חודש, ולהפך, עמדות שביטאו רגישות (כמו גם התנהגות) נמצאו קשורות לביטחון בהתקשרות בקרב שני המינים.
Egeland & Farber (1984) מצאו אף הם קשר בין עמדות הוריות לבין התקשרות. אמהות לילדים שסווגו כלא בטוחים, נטו פחות להסכים עם המורכבות הרגשית הכרוכה בגידול ילדים, כפי שהוערכה במדדי ה – MAS (Maternal Attitude Scale), זאת בהשוואה לאמהות לילדים שסווגו כבטוחים.
Holden (1995), מקיש, כי על אף שהעמדות כשלעצמן, אינן מספקות מפתח להבנת תהליך ההתפתחות של הילד, הן עשויות לסייע להבנה טובה יותר של המרכיבים הקשורים להתנהגות ההורית, ההסתגלות להורות, ולכן לפחות בחלקם טמונים היסודות להתפתחות הילד.

בספרות מופיעים התייחסויות ספורות בלבד לעמדות, לערכים ולתפיסת ההורות בקרב אלו שילדו לאחר תקופת עקרות ממושכת.
עמדותיהם של בני הזוג כלפי ההורות במהלך טיפולי הפוריות, קשורה להחלטתם להמשיך בטיפולים. לטענת החוקרות הפמיניסטיות, עמדות אלו מושפעות במידה רבה, מהערכים והמסרים החברתיים. תפיסת האמהות כחלק אינטגרלי מהזהות הנשית, עשויה לפגוע בתחושת ההגשמה האישית של אותן נשים שסובלות מלקויי פוריות. יתרה מכך, ההעדפה חברתית ברורה להורות ביולוגית, על פני אפשרויות אחרות, מפעילה לחץ בעיקר על הנשים, להמשיך בתהליך, גם במחיר של חשיפה לפגיעה פיזית או רגשית (Strickler 1992., Crow 1985., Callan & Hennesse, 1988).

מניתוח ראיונות שערכה Crow (1985) עם נשים הסיקה, כי בעוד אלו היו מוכנות לרוב לבחון גם הורות שאינה ביולוגית, לגברים על פי רוב, קשה לקבל גישה זו. ממצא זה מחזק לדעתה את ההערכה, כי הליך ההפריה החוץ גופית, מבטא תפיסה גברית המעודדת הורות ביולוגית.

המחקרים שנערכו עד כה בקרב הורי IVF, וכן בקרב הורים אחרים שחוו היסטוריה של עקרות, התמקדו בבחינת עמדות הוריות כלפי גידול הילדים, ולא הצביעו על הבדלים בין הורים אלו לבין הורים בקבוצות ההשוואה. בין היתר נבחנו מרכיבי עמדות כלפי דאגת יתר, נטייה להעניש, נוקשות, מאמצים, תסכול, היפוך תפקידים (Colpin et al. 1995), הגנתיות יתר ודאגנות (Braverman et al. 1998) חמימות ועידוד לעצמאות (Gibson et al. 2000).

עמדות הוריות כלפי חווית ההורות עצמה, טרם נבדקה בקרב אוכלוסייה זו, כפי שטרם נחקרה לעומקה בקרב הורים שילדו ללא היסטרי של עקרות.
מתוך הידע הקיים ניתן להניח כי המוטיבציה הגבוהה להורות, הייתה בין המרכיבים שסייעו לאותם זוגות להתמיד בטיפולים המייגעים עד ההולדה. ולכן קיימת אפשרות כי זוגות אלו, יחזיקו בעמדות הוריות חיוביות יותר ואולי אף יינטו לאידיאליזציה של החוויה ההורית בהשוואה לאחרים, לפחות בשלבי ההורות הראשוניים. מממצאיהם של McMahon et al. (1999), עשויים לרמז על כיוון זה: אמהות שהרו לאחר יותר ממחזור טיפולים אחד של IVF דיווחו על עמדות חיוביות ואידיליות יותר כלפי ההריון בהשוואה לאחרות.

1.ה – מטרות המחקר והשערותיו

מטרתו של המחקר הנוכחי היא להעמיק את הידע וההבנה באשר למרכיבים המעורבים בהתפתחות הקשר בין אמהות חוו עקרות, לבין ילדיהן שנולדו הודות לשימוש בטכנולוגיה מתקדמת, במקרה זה הפריה חוץ גופית (IVF).

סקירת הספרות סיפקה בסיס להשערה, כי ההתנסות בעקרות וכן בטיפולי הפוריות המורכבים טומנת בחובה סכנה לפגיעה ביצירת קשר רגשי ראשוני שבין אם לבין ילדה. עם זאת המחקרים הקיימים אינם מצביעים על כיוון ברור באשר להשלכות ההתפתחותיות של הילד, כמו גם לגבי התפקוד האימהי וכן קשר אם – ילד. בחלקם מדווחת מעורבות רגשית גבוהה של ההורים ונכונות להשקעת משאבים רבים בגידול ילדיהם. עדויות אחרות, בעיקר מהשנים האחרונות, מרמזות על קשיים אפשריים בהתפתחות הילד, ובקשר הרגשי אם – ילד. מחקרים מועטים בלבד ניסו לעמוד

על מקורותיהם של הקשיים הללו, ורובם סבלו מבעיות מתודולוגיות שהקשו על הכללת ממצאיהם.
השאלה האם "רוחות הרפאים" שנותרו מההתמודדות עם האובדן סביב העקרות, עלולות לפגוע ביכולתה של האם לשמש "בסיס בטוח" עבור ילדה ולאפשר לו לפתח יחסי התקשרות בטוחים עמה, עמדה במוקד מחקר זה. בנוסף, ביקשנו לבחון את תרומתם של ה"לחץ ההורי" ו"העמדות ההוריות" שייתכן ומאפיינים אוכלוסייה ייחודית זו, ועשויים אף הם להשפיע על יחסי ההתקשרות הנרקמים בין הילד לבין אמו.
ברור משקלם הסגולי של מרכיבי הסביבה ותרומתם לעיצוב יחסי התקשרות, מקבל משנה חשיבות כאשר נבחנים תהליכים אלו בשדה העבודה הסוציאלית. גישה מקצועית זו המתבוננת על הפרט מתוך ההקשר החברתי שלו, תופסת את המשתנים הסביבתיים כחלק בלתי נפרד מהתהליכים האינדיווידואליים, ונעזרת בהם, כבאבני בנין בתכנון פעולות התערבות המכוונות למניעת פתולוגיות ברמה הראשונית והשניונית.

כלי המחקר שפותחו במטרה לבחון ולהעריך את הביטחון והתלות שבהתקשרות, מתוארים כבעלי תקפות ומהימנות גבוהים, ועמידים בפני הטיה תרבותית או רצייה חברתית. שימוש במתודולוגיה זו עשויה לסייע לנו להתמודד עם מקצת מנקודות התורפה שדווחו במחקרים קודמים, ולהעריך אוכלוסייה ייחודית זו בדרך שאינה מבוססת רק על דיווחים עצמיים או על תצפיות קצרות מועד.
זאת ועוד, המצב הייחודי הקיים בישראל בו ניתנים טיפולי פוריות, ללא תלות באמצעיים כספיים ונגישות פיזית, מאפשר בניית מדגם גדול בהיקפו, והטרוגני במאפייניו הסוציו-דמוגרפיים. בדרך זו ניתן להתגבר על מקצת מהקשיים המתודולוגיים שתוארו לעיל בבניית מדגמים מזווגים.

ניתן לשער כי אמהות שילדו לאחר היסטוריה של עקרות והודות לטיפולי IVF, עלולות להתקשות ביצירת "בסיס בטוח" עבור ילדיהן, ולפיכך יחסי ההתקשרות שלהן עמו יאופיינו ברמת ביטחון נמוכה בהשוואה לאמהות שילדו ללא רקע של עקרות. ניתן לשער כי משתני ה"עמדות הוריות" ובעיקר "הלחץ ההורי" שנמצאו קשורים להורות שלאחר אובדן, כמו גם לביטחון בהתקשרות, ישמשו גם כאן כמשתנים המחזקים את הקשר שבין דרך ההולדה לבין יחסי ההתקשרות. מנגד, המשתנים "סגנון ההתקשרות של האם" ו"טמפרמנט הילד" שידועים כמשתנים יציבים יחסית התורמים ליחסי ההתקשרות, במקרה של הולדה לאחר IVF, משוער כי השפעתם תהיה מועטה בהשוואה למשתנים האחרים שנמצאו קשורים להורות שלאחר אובדן.

על בסיס הערכות אלו ניתן עתה לנסח את השערות המחקר:

השערות המחקר

1. יימצא קשר בין דרך ההולדה של הילדים (האופן טבעי / באמצעות IVF) לבין הביטחון בקשר שיפתחו עם אמותיהן, כך שילדים שנולדו באמצעות IVF , יקבלו ציון נמוך בביטחון בהתקשרות לעומת ילדים שנולדו בהולדה טבעית. כמו כן ילדים שנולדו באמצעות IVF, יקבלו ציון גבוה בתלות בהתקשרות, בהשוואה לילדים שנולדו בהולדה טבעית.

2. ימצא קשר בין סגנון ההתקשרות של האמהות שהרו ללא IVF, לבין ציוני הביטחון בקשר והתלות של ילדיהן, היינו, בקרב קבוצה זו, אמהות שלהן סגנון התקשרות בטוח, ילדיהן יקבלו ציון גבוה בביטחון בהתקשרות וציון נמוך בתלות בה, ולהפך. מנגד בקרב אמהות שילדו לאחר IVF, תמצא התאמה נמוכה בין המשתנים הללו.

3. בקרב ילדים שנולדו ללא טיפולי פוריות, יימצא קשר חזק יותר בין תפיסת האם את הטמפרמנט של ילדה לבין ציוני הביטחון והתלות, היינו, טמפרמנט "קשה" יימצא בקשר עם ציונים נמוכים בביטחון בהתקשרות ועם ציונים גבוהים בתלות בה, לעומת קשר זה בקרב ילדי IVF.
עם זאת בקרב קבוצת ה-IVF, משתני ה"לחץ הורי" וה"עמדות הוריות" ישמשו כמתווכים בקשר שבין הטמפרמנט לבין הביטחון והתלות בהתקשרות, כך שיימצא קשר חזק יותר בין הטמפרמנט לבין המשתנים הללו לעומת קשר זה בקרב קבוצת ההשוואה.

4. ימצא קשר בין דרך ההולדה לבין עוצמת הלחץ ההורי המדווח על ידי האמהות, כך שעוצמת הלחץ ההורי שתדווח על ידי האמהות שהרו באמצעות IVF, תהיה גבוהה מזו שתדווח על ידי האמהות שהרו באופן טבעי.

5. יימצא קשר בין דרך ההולדה לבין העמדות ההוריות שיבטאו האמהות. אמהות שהרו באמצעות IVF, יבטאו עמדות חיוביות יותר בהשוואה לאמהות שהרו ללא IVF.

6. בקרב קבוצת ה-IVF, הביטחון והתלות בהתקשרות יוסברו בעיקר על ידי משתני ה"לחץ הורי" וה"עמדות הוריות", ופחות על ידי המשתנים "סגנון התקשרות האם" ו"טמפרמנט הילד". ואילו בקרב קבוצת ההשוואה (כפי שמקובל באוכלוסיות נורמטיביות אחרות), ציוני הביטחון והתלות יוסברו בעיקר על ידי משתני הטמפרמנט וסגנון ההתקשרות של  האם, ופחות על ידי משתני העמדות ההוריות והלחץ ההורי.

פרק 2 – שיטה

2.א – הליך

המחקר נערך בשיתוף היחידות להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר – ובמרכז הרפואי "אסותא".
במחקר השתתפו שתי קבוצות של נבדקות, כולן אמהות לילדים ראשונים ויחידים בני 18-30 חודש, חלקן הרו באמצעות טכנולוגיות שונות להפריה חוץ גופית (IVF ), ללא צורך בתרומת זרע/ביצית, וחלקן הרו ללא צורך בהתערבות רפואית. כל הילדים נולדו בריאים ובזמנם.
קבוצת האמהות לילדים שנולדו באמצעות הפריה חוץ גופית.
בעזרת היחידות להפריה חוץ גופית, אותרו אמהות שילדו ילד ראשון באמצעות הפריה חוץ גופית. הרשימה כללה כ- 450 אמהות, מתוכן אותרו וענו על הקריטריונים שנקבעו למחקר 66 אמהות, 51 (77%) מהן נתנו הסכמתן והשתתפו בפועל במחקר .

קבוצת ההשוואה

ממאגר הנתונים הידני (ספרי רישום הלידות), של מחלקת היולדות בבית החולים ע"ש שיבא בתל השומר, אותרה קבוצת ההשוואה אשר כללה אמהות הדומות בנתוניהן האישיים לאמהות בקבוצת המחקר, היינו אמהות לילדים ראשונים, יחידים, ובריאים שנולדו בזמנם. כולן דיווחו כי ההריון מבחינתן היה רצוי. קבוצה זו זווגה לקבוצת המחקר במשתנים הבאים: גיל האם ומספר שנות לימוד. מתוך 72 אמהות מתאימות שאותרו, 48 (66%) נתנו הסכמתן להשתתף במחקר.

הפנייה הראשונה למשתתפות הייתה טלפונית, בשיחה זו ניתן הסבר מילולי אודות מטרות המחקר ואופן ביצועו, והתבקשה הסכמתן העקרונית להשתתף במחקר. בהמשך, נשלחו לבתיהן דפי תצפית, והן התבקשו לעקוב אחר התנהגות ילדיהן במשך כשבועיים. בתאום עם המשתתפות הגיעו החוקרות לבתיהן. הראיון ארך כשעתיים וחצי בממוצע.

2. ב- תאור המשתתפות

על מנת לשלול שונות דמוגרפית בין שתי קבוצות המחקר נערכו מבחני t בין קבוצת אמהות IVF לבין קבוצת ההשוואה עבור משתני גיל האם, השכלת האם, ומבחני X2 עבור משתני ההכנסה המשפחתית וארץ המוצא של האם.
גילן הממוצע של אמהות קבוצת IVF 33 שנה , סטיית התקן 5, טווח הגילאים נע בין 22-41 שנה. גילן הממוצע של האמהות בקבוצת ההשוואה 32 שנה, סטיית התקן 4, טווח הגילאים נע בין 24 – 42 שנה. מבחן t שנערך על משתנה רציף של גיל האם, לא הצביע על הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות: t(df=97)=1.26 p<.21(n.s.).
בדיקת משתנה השכלת האמהות העלתה כי ממוצע שנות השכלה בקרב אמהות IVF = 14.01 שנה, סטיית התקן 3.2, טווח השנים נע בין 8-30. ממוצע השכלה בקרב אמהות קבוצת ההשוואה 14.77, סטיית התקן 2.6. טווח השנים נע בין 12 ל – 21. גם עבור משתנה זה לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות: t(df=97)=1.29 p<.20(n.s.).
כדי לבחון הבדלים ברמת ההכנסות בין שתי הקבוצות בוצע מבחן Chi Square. תוצאות הבדיקה מצביעות על הבדלים מובהקים בהכנסות (003.p<). בבדיקת ה residuals נמצא כי עיקר התרומה למובהקות זו מקורה במספר רב יותר מהמצופה של אמהות IVF ברמת ההכנסה הנמוכה. בנוסף, הפער בין שתי הקבוצות ברמת ההכנסה הגבוהה ביותר, מתקרבת אף היא למובהקות (p<.06), בשל מספר גבוה מהמצופה של אמהות בקבוצת ההשוואה לעומת קבוצת ה-IVF.

מחקר

באשר למשתנה ארץ לידה של האם, בקרב קבוצת ה-IVF, 38 הנן ילידות ישראל (75%), ואילו 13 ילידות חו"ל (25%), בקרב קבוצת ההשוואה, 45 מהן ילידות הארץ (94%) ואילו 2 (6%) ילידות חו"ל. נמצאו אם כן הבדלים מובהקים בין הקבוצות, כך שבקרב אמהות ה – IVF יש יותר ילידות חו"ל מהמצופה, ואילו בקבוצת ההשוואה יש יותר ילידות הארץ מהמצופה (X2=9.44 p<.003) (Fisher exact test).
בקרב קבוצת ה- IVF 38 אמהות סווגו כבעלות סגנון התקשרות "בטוח" ואילו 13 אמהות סווגו כבעלות סגנון התקשרות "לא בטוח", בקרב קבוצת ההשוואה 34 אמהות סווגו כ"בטוחות" ואילו 14 סווגו כ"לא בטוחות". על מנת לשלול שונות בין הקבוצות בוצע מבחן X2 , שלא העלה הבדלים בין הקבוצות(X2(df=1)=.168 n.s).
בקרב קבוצת ה – IVF, משך הזמן שעבר בחודשים, מתחילת טיפולי הפוריות ועד קבלת תשובה חיובית להריון, היה בממוצע 41 חודש, סטיית התקן 32.16, והטווח נע בין 6 – 180 חודשים. מספר טיפולי ה-IVF עד ההריון היה בממוצע 3.53, סטיית התקן 2.56, והטווח נע בין 1 – 12 טיפולים.

2.ג- כלים

1. התקשרות הילדים על פי מבחן ה – Attachment Q-Sort(AQS) (ראה נספח מספר 2).
מבחן זה אשר פותח על ידי Waters & Deane (1985), נועד להעריך התנהגויות התקשרותיות, המבטאות את יכולת הילד להיעזר במטפל המשמעותי (caregiver) כ"בסיס בטוח" (secure base) עבורו. הערכה זו מתבצעת באמצעות תצפיות נטורליסטיות על ילדים בני שנה עד חמש, בסביבתם הטבעית. תצפיות מתבצעות על ידי מעריך מיומן, מטפל או אחד ההורים Posada et al. 1995., VanIJzendoorn, Vereijken, & Riksen-Walraven ) 2001)– במחקר הנוכחי התבצעו על ידי האם.
במחקר זה נערך שימוש בגרסה השלישית של ה-AQS, כפי שתורגם לעברית ע"י יואלס ועמיתיה (Joels,. et al.1988) בשיטת התרגום החוזר.
המבחן מורכב מ-90 כרטיסיות בהן היגדים, המתארים מאפיינים התנהגותיים כפי שמופיעים באינטראקציות של הילד עם מטפל משמעותי, תוך התמקדות בהתנהגויות הנמצאות על הרצף שבין חיפוש קרבה לבין פעולות חקרניות.

בסיום התצפית שנערכת בין מספר שעות למספר ימים, המעריך נדרש לחלק את הכרטיסיות לשלוש קטגוריות על פי הערכתו את המידה בה הכתוב משקף את התנהגות הילד : התנהגויות אופייניות מאוד, התנהגויות מאוד לא אופייניות, התנהגויות שאינן רלוונטיות או לא ניתנות לשיפוט עבור אותו ילד . לאחר מכן נערך תהליך מיון נוסף, בו הצופה מחלק כל אחת משלוש הקבוצות לשלוש קבוצות נוספות, שוב, על פי אותם קריטריונים (אופייניות, לא אופייניות, לא ניתנות לשיפוט), המיון השלישי והאחרון מתבצע כאשר הצופה מתבקש לעבור על 9 הקבוצות שנוצרו במיון הקודם, ולהשאיר בכל קבוצה 10 כרטיסיות המתאימות ביותר. בסיום התהליך נוצרות אם כן 9 קטגוריות, כאשר התנהגויות מאד אופייניות נמצאות במיקום 7-9, אלו שאינן אופייניות נמצאות בקטגוריות 1-3 ואילו התנהגויות שאינן מאפיינות אך גם אינן "לא מאפיינות", או התנהגויות שלא נצפו ממוינות לקטגוריות 6-4. כל כרטיס מצוינן על פי מיקומו בהתפלגות (1-9). כל כרטיס בקבוצה 9 מקבל ציון של 9, ואילו כל כרטיס בקבוצה 1 מקבל ניקוד 1 וכד'.
לאחר המיון נבדקת התאמה (בעזרת מתאם פירסון) בין ציוני הילד כפי שהתקבלו בתצפית לבין ציוני הקריטריונים כפי שנקבעו על ידי מומחים, (במחקר הנוכחי על פי הקריטריונים שקבע Waters (1995), עבור שני ממדים: ביטחון בהתקשרות ותלות בקשר. הציון המתקבל משקף את רמת ההתאמה בין כל פרט לבין ציון הקריטריון שנקבע עבור אותו סולם. ככל שהמתאם גבוה יותר, התכונה משקפת יותר את הנבדק. על אף שבמחקרים שונים נקבע ציון ברצף ציוני הביטחון וההתקשרות על מנת לחלק את הנבדקים ל"בטוחים" ו"לא בטוחים" בעיקר לשם השוואה עם כלי הערכה אחרים (Seifer et al. 1996), אנו בחרנו להתייחס אל הציונים שהתקבלו כל נתונים רציפים, המאפשרים את בדיקת השונות בין הקבוצות, כפי שמציע ( Waters (1995 . כלי זה נמצא תקף גם במדגמים בין תרבותיים, ובכלל זה בישראל (Posada et al. 1995., Joels et al. 1988., Sagi et al. 1995).

3. שאלון אפיוני התינוק (Infant Characteristics  Questionnaire )

( Bates et al. 1979) (ראה נספח מספר 3)
שאלון זה בודק את תכונות הפעוט, כפי שמדווחות על ידי אמו. השאלות שבו מתייחסות לתכונות שונות של הפעוט, על פי שלושה ממדים: א. עד כמה קל לטפל בו. ב. עד כמה צפויה התנהגותו. ג. מידת חוסר השקט שלו.
בשאלון זה 20 שאלות, והתשובות להם ניתנות בסולם של חמש דרגות.
ככל שהציון נמוך יותר, כך נתפס הפעוט על ידי הוריו כקל יותר לטיפול, ולהפך ככל שהציון הסופי גבוה יותר, כך נתפס התינוק על ידי הוריו כקשה יותר לטיפול.
הציון לכל פעוט מתקבל מממוצע הציונים שלו בכל שאלה כאשר סך ציוני השאלות מחולק במספר התשובות וכך מתקבל הציון הסופי.
מניתוח הגורמים שערך Bates (et al. 1979) קובצו הפריטים לארבע קטגוריות המהוות ארבעה תתי – מבחנים: 1. מתלונן 2. לא מסתגל 3. מתנגד 4 לא חברותי.
לשאלון זה מקדם מהימנות עקבית פנימית של אלפא קורנבך = 90.
בדיקת אלפא קורנבך של כלי זה במחקר הנוכחי העלתה את התוצאות הבאות בתתי המבחנים: נרגן 0.68 = α , לא מסתגל 0.67= α, מתנגד 0.45 = α, לא חברותי 0.42 = α.
4. שאלון סגנון ההתקשרות של המבוגר (Hazan & Shaver, 1987) (ראה נספח מספר 4).
שאלון זה נועד לזהות את סגנון ההתקשרות של האמהות. במחקר נערך שימוש בשאלון שפותח על ידי Mikulincer ( et al. 1990), המבוסס על המשגה קודמת של Hazan & Shaver (1987), שתיארה את תחושותיהם השכיחות של אנשים בתוך יחסיהם הקרובים. לנבדקות ניתן שאלון בן 15 היגדים המקיף שלושה סגנונות התקשרות : בטוח, נמנע ואמביוולנטי. כל סגנון נמדד באמצעות חמישה פריטים. הנבדקות התבקשו לציין על גבי סולם בן שבעה שלבים הנע בין "כלל לא" ל"הרבה מאד" באיזו מידה כל היגד מתאים לתפיסתם העצמית. כל נבדקת קבלה שלושה ציונים המשקפים את ממוצע התשובות לפריטים שבכל גורם. שלושת סגנונות ההתקשרות שנמצאו בניתוח גורמים בשיטת הרוטציה של וארימקס הסבירו בסך הכל 53% מהשונות.
הסגנון הבטוח (secure) מאופיין באכפתיות, אינטימיות תמיכתיות והבנה. הוא מסביר 30% מהשונות וכולל פריטים כגון : "אני מוצא את המשימה של יצירת קשרים קרובים כקלה יחסית".
הסגנון החרד – אמביוולנטי מאופיין בכפייתיות, אי יציבות רגשית, משיכה פיזית חזקה, ושאיפה לאיחוד. הוא מסביר 15% מהשונות וכולל פריטים כגון: "אני רוצה קשר מוחלט עם אנשים”.
הסגנון ה"חרד – נמנע" מאופיין בפחד מאינטימיות ובריחוק מאחרים.
נתונים התומכים בתכונות הפסיכומטריות המתאימות של השאלון פורסמו ביחס למדגם ישראלי (Mikulincer & Erev, 1991) במדגם ישראלי נוסף שנערך מאוחר יותר, שוב נמצאה מהימנות גבוהה (Mikulincer, Florian, & Weller, 1993).
5. שאלון לחץ הורי (PSI – Parenting Stress Index) (ראה נספח מס' 5).
שאלון זה נבנה על ידי Abidin (1983, 1986, 1990), ונשען על ידע קליני ותיאורטי אודות יחסי הורה – ילד במצבי לחץ.
באופן עקרוני הוגדרו שלושה מקורות עיקריים להתפתחות מצבי דחק הוריים: א. אישיות ההורה ודפוסי התמודדותו עם מצבי לחץ ו/ או גורמי לחץ הקשורים לסיטואציה ההורית עצמה ב. מאפייני הילד. ג.אירועים מצביים ודמוגרפיים אשר נבדקים באמצעות סולם אירועי חיים לוחצים המאפשר הערכה של מידת הלחץ שחוותה האם באותו הזמן מחוץ למערכת אם – ילד.
ניתן להעביר את השאלון במספר שלבים, החל משנת החיים הראשונה של התינוק ועד גיל 10 שנים. הוא מכיל 101 פריטים המכוונים לאמוד ששה מאפיינים של הילד ושבעה מאפיינים של ההורה, כפי שנתפסים על ידי ההורה.
לכל פריט חמש אפשרויות תגובה הנעות בין "1" – "מסכים בהחלט" ועד ל – "5" – "לא מסכים בהחלט".
ציון גבוה בסולם הממוקד בהורה, מצביע על תחושת דחק גבוהה יותר, וקשור לממדי התפקוד ההורי. ניתוח תת הסולמות יכול לסייע להבנת מקורות לחצים ובעייתיות אפשרית במערכת היחסים שבין האם והילד. ציוני תת הסולמות שתורמים יותר מכל לציון הכולל הנם הדיכאון האימהי ויכולת ההתמודדות, היינו, תחושת האיום וחוסר ההתאמה לתפקיד ההורי.

תת – הסולמות של ה PSI ומרכיבי הלחץ ההורי:
מאפייני ההורה

א. דיכאון, חוסר שמחה, אשמה:
סולם זה בוחן דכאון. הפריטים בסולם קשורים לאשמה, העדר שמחה והנאה,
חוסר סיפוק של ההורה מעצמו ומחייו, קושי לגייס כוחות למילוי החובות ההוריות
והתנהגויות רגרסיביות.
ב. התקשרות עם הילד והענות לצרכיו:
נבדקת המידה בה ההורה חש קירבה לילד מבחינה רגשית. וכן נבחנת יכולתו לקלוט
את אותות התינוק ולהגיב באופן מותאם ויעיל.
ג. צמצום כתוצאה מהתפקיד ההורי – כאן נבדקת חווית ההורה ותפיסתו את התפקיד ההורי, תוך דגש על מידת הפגיעה בחירותו, ובזהותו העצמית, כלומר, עד כמה הוא חש כי הוא נשלט על ידי צרכי התינוק ודרישותיו.

ד. קושי בהתמודדות עם התפקיד ההורי – סולם זה בוחן את יכולת ההתמודדות עם התפקיד ההורי, את מידת הסיפוק ואת הפער בין ציפיות ההורה מהתפקיד לבין התנסויותיו הממשיות.
ה. בידוד חברתי – נבחנת מידת מעורבותו החברתית או בידודו של ההורה מבני גילו, מקרוביו וכן ממערכות תמיכה רגשיות אחרות, בנוסף נאמדת התמיכה של בן הזוג ומידת הערכתו את המאמצים המושקעים בתפקיד ההורי.
ו. קושי ביחסים עם בן הזוג : חוסר תמיכה סיוע וקירבה – נבדקת התמיכה הרגשית והאקטיבית של בן הזוג מבחינת הטיפול בתינוק, וכן מידת השתתפותו ומעורבותו כהורה.
ז. בריאות – נבדק האם חל שינוי בבריאותו הפיזית של ההורה והאם שינוי זה קשור ללחצים ספציפיים, וכן האם מהווה גורם לחץ נוסף על המערכת הורה – ילד.
מאפייני הילד
שאלון זה נחלק לששה תחומים וכולל 47 פריטים:
א. סתגלנות וגמישות הילד – כאן נבחנים מאפיינים התנהגותיים ביניהם עקשנות, גמישות במעבר בין מטלות שונות, תגובתיות יתר לשינויים בגירוי החושי ולשינויים בסדר היום. הימנעות מזרים, וכן קושי בהרגעת הילד כאשר הוא כעוס או עצוב. ציונים גבוהים בסולם זה מבטאים קושי במילוי המשימות ההוריות, בשל יכולתו הנמוכה של הילד להסתגל לשינויים בסביבתו הפיזית או החברתית.
ב. קבלת הילד על ידי ההורה – מידת ההתאמה של מאפייניו הפיזיים, האינטלקטואליים והרגשיים של הילד לציפיותיו של ההורה.
ג. דרשנות הילד – ביטויים התנהגותיים המבטאים דרשנות כגון: בכי, תלות פיזית בהורה, בקשות תכופות לעזרה או התנהגויות בעייתיות אחרות המציבות דרישות בפני ההורה. ד. מצב רוחו של הילד – בדיקת התפקוד הרגשי. דוגמאות לתפקוד לקוי הנן בכי רב,
עצבות, ביטוי מועט בלבד של אותות שמחה.
ה. חוסר ריכוז – פעילות יתר, חוסר מנוחה, חוסר ריכוז והקשבה, קושי בהתמדה במילוי משימות.
ו. תגמול ההורה – המידה בה הילד מהווה מקור של חיזוק חיובי או מקור של דחייה כלפי ההורה.
מספר רב של מחקרים הצביעו על תקפות מבנה וקריטריון של הסולמות. כמו כן, באמצעות שאלונים אלו הצליחו החוקרים להבחין בין קבוצות שונות בעיקר של אוכלוסיות בסיכון, כגון:

אמהות לילדים עם עיכוב התפתחותי, נפגעי שיתוק מוחין, היפראקטיבים, וכן בין אמהות מכות לבין אחרות (Mouton & Tuma, 1988).

מהימנות אלפא קורנבך לתת – סולמות אלו הממוקדות בהורה נעה בין 80. ל – 55. מהימנות test – retest לשאלות הממוקדות באם – 0.91 מקדמי מהימנות אלפא עבור ששת התחומים המתייחסים להשפעת הילד דווחו .62 – .70 ((Abidin, 1983, ולציון הכולל של ה – PSI – 96. (Abidin, 1986).
המהימנות test – retest לציון הכולל של ה – PSI – 96. Abidin (1986).
מהימנות אלפא קורנבך במחקר הנוכחי בתת הסולמות נעה בין 30. – 80.מהימנות הכללית 87. מהימנות בתת סולם הורה – 89., מהימנות בתתי סולמות ילד – 86.
6. שאלון עמדות הוריות PAQ (Parental Attitude Questionnaire) (ראה נספח מספר 6).
Halverson (1997), פיתח את שאלון ה- PAQ, במטרה להעריך עמדות הוריות ביחס לתפקידם ההורי. המרכיבים שנכללו בשאלון זה הנם: שביעות רצון כללית, חשיבות ההורות, הנטל ההורי וההנאה מהתפקיד ההורי. בכלי זה 30 פריטים כאשר לכל אחד מהם שבע אפשרויות תגובה הנעות בין 7 – "תמיד מסכים" לבין 1 – "תמיד לא מסכים" .
מהימנותו של השאלון ותקפותו נבחנו לאורך 3 שנים. ציון אלפא קורנבך הכולל הנו 88. ואילו לתת הסולמות: חשיבות ההורות – 87., הנטל ההורי – 88. ההנאה מההורות 84. שביעות רצון כללית 88.
במחקר הנוכחי חשיבות הורית – 87. , הנאה מההורות – 84., הנטל ההורי – 63. שביעות רצון כללית- 73.

פרק 3 – תוצאות

השערות המחקר התייחסו לקשר שבין דרך ההולדה של הילד (טבעית או בהפריה חוץ גופית), לבין הביטחון בהתקשרות של הילד אל אמו. וכן את זיקתם של מקורות ההתקשרות האישיותיים ("טמפרמנט הילד" ו"התקשרות האם"), ה"לחץ הורי", ו"העמדות ההוריות", על הביטחון והתלות בהתקשרות על פי קבוצות ההולדה.
פרק התוצאות נחלק לארבעה חלקים. בחלק הראשון מוצגים הממצאים ביחס להשערה המרכזית של המחקר הקושרת בין דרך ההולדה לבין הביטחון והתלות ביחסי ההתקשרות. בחלק השני מוצג הקשר שבין מקורות ההתקשרות: האישיותיים של האם (סגנון ההתקשרות) והמולדים של הילד (טמפרמנט) לבין הביטחון בהתקשרות על פי קבוצות המחקר. בחלק השלישי מוצגים הקשרים שבין המשתנים הבלתי תלויים המרכזיים של המחקר (עמדות הוריות ולחץ הורי) לבין ההתקשרות על פי קבוצות המחקר, ואילו בחלק הרביעי מוצגים הממצאים ביחס לקשרים שבין המשתנים התלויים ותרומתם לביטחון בהתקשרות על פי קבוצות המחקר. השערות 1 – 5 נבדקו באמצעות ניתוח שונות, ניתוחי ANOVA וכן באמצעות מתאמים עבור כל אחד מהמשתנים. השערה 6 נבדקה באמצעות רגרסיה הירארכית.
התוצאות מוצגות על פי סדר ההשערות במחקר.
3.א – הבדלים בין הקבוצות בביטחון ובתלות בהתקשרות
השערת המחקר הראשונה מתייחסת לקשר שבין דרך ההולדה של הילד (IVF או הולדה טבעית), לבין תפיסת האם את הביטחון והתלות ביחסי ההתקשרות של ילדה. שוער הייתה כי ילד שנולד לאחר הפריה חוץ גופית, בהשוואה לילד שנולד ללא התערבות רפואית זו, ייטה לקבל ציונים גבוהים יותר בסולם התלות וציונים נמוכים בסולם הביטחון.
כדי לבדוק השערה זו נערך ניתוח t למדגמים בלתי תלויים. בניתוח זה לא נמצאו הבדלים בין קבוצת המחקר לקבוצת ההשוואה על הסולמות השונים של ה – AQS, לא בציוני הביטחון (t(97)=.05, p<.960), ואף לא בציוני התלות (t(97)=.402, p<.688). הממוצעים וסטיות התקן מוצגים בלוח מספר 1.3.

לוח מספר 1.3: ממוצעים (וסטיות תקן) של ציוני הביטחון והתלות בהתקשרות על פי
קבוצות המחקר.

מחקר
במטרה לבחון קשרים בין המשתנים הדמוגרפים לבין ציוני הביטחון והתלות, חושבו מתאמי פירסון. בקרב קבוצת ה-IVF, נמצא קשר בין ציוני התלות לבין רמת ההכנסה (r= -.423, p<.04). למעט קשר זה, לא נמצאו קשרים נוספים בין המשתנים הדמוגרפים (גיל האם, השכלה, ארץ לידה, רמת הכנסה) לבין ציוני הביטחון והתלות בקרב שתי קבוצות המחקר.
על מנת לבחון באופן מעמיק יותר את קבוצת ה – IVF, נבחן הקשר שבין פרק הזמן שחלף, וכן מספר מחזורי הטיפול עד ההריון מאז תחילת טיפולי הפוריות עד הכניסה להריון, זאת אל מול ציוני הביטחון והתלות בהתקשרות של הילד. ניתוח זה מתייחס כמובן רק לקבוצת ה – IVF. עבור ציוני התלות לא נמצאו קשרים, אולם עבור ציוני הביטחון נמצא קשר מובהק בינו לבין פרק הזמן שחלף עד ההריון, r=-.307, p<.017)). כלומר ככל שזמן ההמתנה עד ההריון היה ארוך יותר, כך ציוני הביטחון בקשר היו נמוכים יותר.
על מנת לשלול קשר בין משתנה זה של "פרק הזמן" לבין גיל האם, נבדק המתאם שבין שני המשתנים שלא נמצא מובהק (r=-.23, p<.067), כך גם המתאם שבין גיל האם לבין הביטחון של הילד נמצא לא מובהק (r=.20, p<.447). לבסוף בוצע מתאם חלקי בין הביטחון לבין "משך הזמן" בניכוי השונות המשותפת עם גיל האם, ונמצא כי הקשר נותר מובהק (r=-.31, p<.02). לפיכך לא ניתן לטעון כי גיל האם משמש כגורם המתווך בין "משך הזמן עד ההריון" לבין הביטחון בהתקשרות.
לנוכח הממצאים הללו בניתוחים הבאים בהם יעשה שימוש אך ורק בקבוצת ה – IVF אל מול ציוני הביטחון, ציון זה של קבוצת ה – IVF, ייכנס אף הוא לניתוח, ולשם נוחות יכונה להלן "פרק הזמן".

3.ב – ההבדלים בין הקבוצות במקורות ההתקשרות
השערת המחקר השנייה מתייחסת להבדלים בין הקבוצות באשר להתאמה בין סגנון ההתקשרות של האם לבין תפיסתה את הביטחון והתלות בהתקשרות של ילדה. שוער כי בקרב אמהות שהרו באופן טבעי יימצא קשר בין סגנון ההתקשרות של האם לבין ציוני הילד בביטחון ותלות כפי שמופיעים בסולמות הAQS. מנגד, בקרב אמהות שהרו לאחר הפריית מבחנה, לא יימצא קשר זה.
במטרה לבדוק את ההבדלים בין הנבדקות נערך ניתוח 3X 2 WAY ANOVA(קבוצות, סגנון התקשרות האם, ציוני הילד בסולם AQS). בניתוח זה לא נמצאו אפקטים מרכזיים מובהקים בין הקבוצות (עבור דרך ההולדה: F(1,95)=.001, p<.973,ועבור קבוצות ההתקשרות: F(1,95)=.836, p<.363). בנוסף, האינטראקציה בין דרך ההולדה וסגנון ההתקשרות של האם לא נמצאה מובהקת. (F(1,95)=.092, p<.762).
הממוצעים וסטיות התקן של ציוני הילדים בסולם הביטחון , על פי הקבוצות מוצגות בלוח מספר 2.3.

לוח מספר 2.3- ממוצעים (וסטיות תקן) של ציוני  הילדים בסולם הביטחון על פי סגנון ההתקשרות של האם  וקבוצות המחקר.

מחקר

באופן דומה, לא נמצאו הבדלים על סולם התלות בקרב הילדים (עבור דרך ההולדה:(1,95)=.173, p<678, ועבור קבוצת ההתקשרות: (F(1,95)=1.31, p<255), וכן האינטראקציה לא נמצאה מובהקת: F(1,95)=2.74, p<.101).
הממוצעים וסטיות התקן של ציוני התלות על פי סגנו ההתקשרות של האם מופיעים בלוח מספר 3.3.

לוח מספר 3.3 : ממוצעים (וסטיות תקן) של ציוני הילדים בסולם התלות, על פי סגנון ההתקשרות של האם וקבוצות המחקר.

מחקר
בשלב הבא נעשה ניסיון לבדוק האם יש משמעות לקשרים שבין התקשרות האם לבין תפיסתה את הביטחון והתלות של ילדה, באופן נפרד עבור קבוצת IVF ועבור קבוצת ההשוואה. לשם כך בוצעו מבחני t, לשתי הקבוצות בנפרד.
בקרב קבוצת ה IVF, ניתוח הנתונים לא הניב קשר בין התקשרות האם לבין ציוני הביטחון בהתקשרות של ילדה (אמהות בטוחות: 42. m=,אמהות לא בטוחות: 40.m= t(df=49)=.658, P<.33).
עם זאת נמצא קשר בין סגנון ההתקשרות של האם לבין ציוני התלות של הילד, כך שילדים לאמהות בטוחות קיבלו ציונים נמוכים יותר בסולם התלות, ואילו ילדים לאמהות לא בטוחות קיבלו ציונים גבוהים יותר בסולם התלות (אמהות בטוחות: 0025.m=, ואמהות לא בטוחות: 104.m=) הבדל זה נמצא מובהק (t(df=49)=1.81, P<.038). כלומר, בקרב קבוצת ה-IVF, ילדים לאמהות שסווגו כ"בטוחות", התאפיינו ברמת תלות נמוכה, ואילו ילדים לאמהות שסווגו כבעלות סגנון התקשרות "לא בטוח", נטו לרמה גבוהה יותר של תלות ביחסי ההתקשרות שלהם.
בהתייחס למשתנה של "פרק הזמן" עד ההריון בקרב קבוצת ה – IVF, נבדקה השפעתו של הקשר שבין סגנון ההתקשרות של האם וציוני הביטחון של הילד. בניתוח זה משתנה "פרק הזמן" הוכנס כ – COVARIATE, בניתוח שונות חד כיווני שבו ציון הביטחון הוא המשתנה התלוי, וסגנון ההתקשרות של האם הוא המשתנה הבלתי תלוי. תוצאות הניתוח מצביעות כי משתנה "פרק הזמן" הוא כצפוי מובהק (F1(45)=4.196, p < .046), אולם ציון ההתקשרות של האם לא נמצא מובהק, כלומר, הכנסת המשתנה "פרק הזמן" לא תורמת למציאת קשר שבין התקשרות האם לבין הביטחון בהתקשרות של ילדה.
בקרב קבוצת ההשוואה לא נמצאו קשרים מובהקים בין התקשרות האם לבין ציוני הילד בסולמות הביטחון והתלות בהתקשרות. עבור ציוני הביטחון (אמהות 'בטוחות' 43.m=, אמהות

'לא בטוחות' 38.m=, (t(df=46)=.836 P<.20, ועבור ציוני התלות ( אמהות "בטוחות": 03.m= ואמהות "לא בטוחות": 008.m= t(df=46)=.46 P<.35).

שאלת המחקר השלישית עסקה בהבדלים שבין הקבוצות בקשרים שבין תפיסת האם את הטמפרמנט של הילד לבין תפיסתה את הביטחון והתלות בהתקשרות שלו. שערנו כי בקרב ילדים מקבוצת ההשוואה ימצא קשר בין משתני הטמפרמנט לבין הציונים בסולמות ה – AQS, לעומתם בקרב ילדים שנולדו לאחר IVF, לא ימצאו קשרים אלו. במטרה לבדוק את ההבדלים בין הקבוצות, חושבו מתאמי פירסון לכל אחת מהקבוצות. בנוסף קבוצת ה – IVF חולקה לשתי תת קבוצות : אלו שהרו עד 24 חודש מיום תחילת הטיפולים ואלו שהרו לאחר פרק זמן שעלה על 24 חודש.
המתאמים בין ביטחון בהתקשרות לבין סולמות הטמפרמנט מופיעים בלוח מספר 4.3.

לוח מספר 4.3: מתאמי פירסון בין ציוני ביטחון בהתקשרות לבין הטמפרמנט עבור קבוצות המחקר.

מחקר

בקרב שתי הקבוצות, נמצאו  קשרים  בין חלק מסולמות המודדים טמפרמנט לבין הביטחון בהתקשרות, כך שככל שהילד קיבל ציון גבוה יותר במדד הביטחון  בסולם AQS, הוא קיבל ציונים נמוכים יותר בסולמות המודדים טמפרמנט "קשה", כלומר הוא פחות "נרגן"                  r=-.395, p<.0001)) ופחות "מתנגד" (r=-.489, p<.001), עם זאת  לא נמצא קשר בשני הסולמות הנוספים:   "לא מסתגל" r=.157, p<.122)) ו "לא חברותי"   (r=-.163, p<.108). כלומר, ילדים שיחסי ההתקשרות שלהם התאפיינו ברמת ביטחון גבוהה, אמותיהן תפסו אותם כבעלי טמפרמנט נוח יותר (על סולמות "נרגן" ו"מתנגד"). עם זאת לא נמצא קשר בין סולמות הטמפרמנט "לא חברותי" ו"לא מסתגל",לבין רמת הביטחון בהתקשרות של הילדים.

בקרב הילדים שנולדו לאחר IVF, על אף שנמצא קשר בין הביטחון בהתקשרות לבין הטמפרמנט בסולם "נרגן" (291, p<.038.-r=), קשר זה נטה להיות פחות חזק, בהשוואה לקבוצת הילדים שנולדו ללא IVF 13, p<.0001).-r=).
חלוקת קבוצת ה- IVF לשתי קבוצות על פי "משך הזמן" עד ההריון, מלמדת כי בקרב אלו שהרו עד 24 חודש מהתחלת הטיפולים, לא נמצאו קשרים בין הביטחון לבין הטמפרמנט, ואילו בקרב אמהות שהרו לאחר יותר מ-24 חודש הופיעו קשרים מובהקים בין "נרגן" ו"מתנגד" לבין הביטחון בדומה לאלו שנצפו עבור כלל אמהות ה- IVF.
בהמשך חושבו מתאמי פירסון, לקשרים שבין ציוני התלות בהתקשרות לבין הטמפרמנט, עבור כל אחת מקבוצות המחקר, המתאמים מוצגים בלוח מספר 5.3

לוח מספר 5.3: מתאמי פירסון בין ציוני התלות בהתקשרות לבין הטמפרמנט עבור קבוצות המחקר.

מחקר

מהנתונים המוצגים בלוח מס. 5, עולה כי בקרב ילדי IVF, נמצא קשר מובהק בין תלות בהתקשרות לבין "נרגן" r=.574, p<.0001)), ולבין "לא מסתגל" (r=.397**, p<.004). כך שככל שציוני ה"תלות" של הילד גבוהים, כך הוא יותר "נרגן" ויותר "לא מסתגל". בקבוצת ההשוואה נמצא קשר מובהק נמצא רק בין ציוני התלות לבין "נרגן" (r=.451, p<.001).

בנוסף בקרב קבוצת ה –IVF, נמצאו מתאמים בין "פרק הזמן" שעבר עד ההריון לבין "מתנגד" (r=.351, p< .007), וכן בין "פרק הזמן" לבין "לא חברותי" (r=.322, p<.013). כלומר ככל שעבר פרק זמן ארוך יותר עד ההריון, הילד נתפס על ידי אמו כבעל טמפרמנט "קשה" יותר בשני הסולמות הללו.

חלקה השני של השערת המחקר השלישית התייחס למשתנים נוספים המעורבים בקשר שבין הטמפרמנט לבין הביטחון בהתקשרות.

ראשית, ביקשנו לבחון האם קיימים הבדלים בין קבוצות המחקר בקשרים שבין סגנון ההתקשרות של האם לבין תפיסתה את הטמפרמנט של הילד. לשם כך נערכו מבחני t, עבור שתי קבוצות המחקר. מניתוח מהממצאים עולה כי בקרב קבוצת ה-IVF, קיים הבדל בין התקשרות האם (בטוחה / לא בטוחה) לבין טמפרמנט הילד בסולמות "לא מסתגל" ו"לא חברותי", כך שאמהות בטוחות דיווחו על פחות "חוסר הסתגלות" (M=2.80) לעומת אמהות "לא בטוחות" (M=3.62) הבדל זה נמצא מובהק (t=df==97)1.72, P<.046).

באופן דומה, נמצאו הבדלים בקרב אמהות IVF, בין אמהות "בטוחות ל"לא בטוחות" במדד "חוסר חברותיות", כך שילדים לאמהות 'לא בטוחות' קיבלו ציונים גבוהים יותר בסולם "לא חברותי" (M=2.46) בהשוואה לילדים לאמהות "בטוחות" (M=1.98). הבדלים אלו נמצאו מובהקים ((t(df=97)=2.46, P< .009. ניתן להיווכח כי אמהות IVF, שסווגו כ"לא בטוחות" נטו לתפוס את ילדיהן כבעלי טמפרמנט קשה יותר על סולם "לא חברותי", זאת בהשוואה לאמהות שסווגו כבטוחות.
בקרב ילדים לאמהות בקבוצת ההשוואה, לא נמצאו קשרים מובהקים בין משתני התקשרות האם וטמפרמנט הילד.

שוער כי בקרב קבוצת ה-IVF, משתני "העמדות ההוריות" ו"הלחץ ההורי" ישמשו משתנים מתווכים, בקשר שבין הטמפרמנט לבין ציוני הביטחון והתלות בהתקשרות. במטרה לבחון קיומם של משתנים אלו, בוצעה סדרה של מתאמים חלקיים בין סולמות הטמפרמנט לבין ציוני הביטחון והתלות בהתקשרות, תוך שליטה על המשתנים המתווכים: מתאמים אלו נבדקו עבור כל אחת מהקבוצות המחקר בנפרד, בנוסף קבוצת ה- IVF חולקה לשתי תת-קבוצות: אלו שהרו תוך 24 חודשים מתחילת טיפולי הפוריות (n-=25), ואלו שהרו לאחר יותר מ –24 חודשי טיפול(n=22). בלוח מספר 6.3 מוצגים המתאמים בין ארבעת סולמות הטמפרמנט להן ציוני הביטחון והתלות, בניכוי השונות המשותפת להם ולציון הכללי של עמדות הוריות.

לוח מספר 6.3: מתאמים חלקיים בין טמפרמנט לבין ביטחון ותלות בהתקשרות בשליטה על העמדות ההוריות.

מחקר

מהנתונים המופיעים בטבלא אנו למדים כי הקשר בין "נרגן" לבין ציוני הביטחון וציוני התלות נותר מובהק, עבור שתי קבוצות המחקר, גם לאחר ניכוי השונות המשותפת להם ול"עמדות ההוריות". כלומר, במקרה זה לא הייתה השפעה משמעותית של העמדות על הקשר הנ"ל. אם כי יש לציין כי בקרב קבוצת ה-IVF, הקשר בין "נרגן" לבין ציוני הביטחון התחזק כאשר נוכתה השונות המשותפת עם ה"עמדות" (לפני ניכוי השונות המשותפת (r=-.291 p<.038), לאחר ניכוי השונות (r=-.288, p<.0001). גם הקשר בין "מתנגד" לבין ציוני הביטחון, נותר מובהק לאחר ניכוי השונות המשותפת עם ה"עמדות", עבור שתי הקבוצות. קשר נוסף שנותר מובהק הנו בין "לא מסתגל" לבין התלות, זאת רק עבור קבוצת ה-IVF.

שינויים במובהקות מופיעים בחלק מהקשרים כתוצאה מבקרת ה"עמדות ההוריות". ניתן להבחין כי קשר בין "לא מסתגל" לבין ציוני הביטחון בקרב קבוצת ה-IVF, וכן תת הקבוצה "מעל 24 חודש", שבמקור לא היה מובהק, הופך להיות מובהק דווקא כאשר מנכים את השונות המשותפת להם יחד עם ציון ה"עמדות", (לפני ניכוי השונות המשותפת IVF: r=-.217, p<.126, מעל 24 חודש: r=-.275, p<.122 לאחר ניכוי השונות המשותפת IVF : r=-.244, p<.043, מעל 24 חודש: r=-.316, p< .030). כך גם הקשר שבין ציוני הביטחון לבין סולם הטמפרמנט "לא חברותי" עבור קבוצת ה-IVF, שטרם ניכוי השונות רק נטה למובהקות, ולאחר ניכוי השונות הפך למובהק  (לפני ניכוי השונות המשותפת: r=-.245, p<.083 ולאחר ניכוי השונות: r= -.233, p<.05). מצב כזה הוא נדיר לרוב, וכאשר מתרחש עשוי להצביע על תופעה המכונה בשם ה"אפקט הרדום" ("Sleeper Effect") , ומשמעה כי ניכוי השונות המשותפת מעלה את שיעור השונות המוסברת בציוני הביטחון על ידי משתנה הטמפרמנט "לא מסתגל" ו"לא חברותי",  זאת משום שניכוי המשתנה המתווך "עמדות", גרם להקטנת השונות של כל אחד מהמשתנים בנפרד, ופגע פחות בשונות המשותפת להם, לפיכך, שיעור השונות המוסברת במודל הנוכחי, הפך להיות לחלק  משמעותי יותר מסך כל השונות שנותרה לאחר הניכוי, ולכן גם משמעותי ומובהק מבחינה סטטיסטית.

בהמשך נבדקו הקשרים בין סולמות הטמפרמנט לבין התלות והביטחון בהתקשרות, באמצעות סדרה של מתאמים חלקיים, הפעם תוך שליטה על משתנה "הלחץ ההורי". חלוקת קבוצת ה- IVF לשתי קבוצות על פי "משך הזמן" עד ההריון, מלמדת כי בקרב אלו שהרו עד 24 חודש מהתחלת הטיפולים, לא נמצאו קשרים בין הביטחון לבין הטמפרמנט, ואילו בקרב אמהות שהרו לאחר יותר מ-24 חודש הופיעו קשרים מובהקים בין "נרגן" ו"מתנגד" לבין הביטחון בדומה לאלו שנצפו עבור כלל אמהות ה- IVF.
בלוח מספר 7.3 מוצגים המתאמים בין ארבעת סולמות הטמפרמנט לבין ציוני הביטחון והתלות בהתקשרות, כאשר הפעם נשלט משתנה ה"לחץ ההורי".

לוח מספר 7.3: מתאמים חלקיים בין טמפרמנט לבין ביטחון ותלות בהתקשרות בשליטה על משתנה הלחץ ההורי.

מחקר

ניתן להבחין כי הקשר בין  "נרגן" לבין ציוני התלות בקרב שתי קבוצות המחקר, נותר מובהק, גם לאחר ניכוי השונות המשותפת עם משתנה ה"לחץ ההורי". באופן דומה גם הקשרים שבין "נרגן" לבין ציוני הביטחון נותרו מובהקים עבור קבוצת ה-IVF. בשונה מכך, בקרב תת הקבוצה IVF – "מעל 24 חודש" וכן בקרב קבוצת ההשוואה, ניתן להיווכח כי  הקשר שבין "נרגן" לבין ציוני הביטחון,  לאחר ניכוי השונות המשותפת בינם לבין ה"לחץ ההורי", חדל להיות מובהק (לפני ניכוי השונות: r=-.513, p<.0001, ולאחריה r=-.148 p<.20) היינו, רוב השונות בציוני הביטחון שהוסברה על ידי "נרגן", תווכה למעשה על ידי ה"לחץ ההורי", ולכן, כאשר בוצע ניכוי של השפעה זו, המתאם חדל להיות מובהק. באופן דומה גם הקשר שבין "מתנגד" לבין ציוני הביטחון בהתקשרות בקרב קבוצת ההשוואה, חדל להיות מובהק, כאשר נוכתה השונות המשותפת בין המשתנים הללו לבין משתנה הלחץ ההורי (לפני ניכוי השונות המשותפת: r=-.495, p<.0001 ולאחריה r=-.203, p<.143) כך שניתן להיווכח כי גם  הקשר בין המשתנים הללו, תווך על ידי ה"לחץ ההורי". הקשר בין  "מתנגד" ובין ציוני הביטחון בקרב קבוצת ה-IVF, נותר מובהק, גם לאחר ניכוי השונות המשותפת להם ולמשתנה ה"לחץ ההורי", כלומר למשתנה זה לא הייתה השפעה על הקשר הנ"ל.

3.ג – ההבדלים בין הקבוצות בלחץ ההורי

שאלת המחקר הרביעית התייחסה להבדלים בין אמהות IVF לבין האמהות בקבוצת ההשוואה, בעוצמת הלחץ ההורי המדווח על ידן, שוער כי אמהות שילדו לאחר הפריה חוץ גופית תדווחנה על רמת לחץ גבוהה מזו שתדווח על ידי האמהות האחרות. במטרה לבדוק את הקשר בין דרך ההולדה לבין עוצמת הלחץ ההורי , נערך מבחן t. המבחן העלה הבדלים בתת הסולם הבוחן יכולות הוריות בין שתי הקבוצות. אמהות IVF דיווחו על פחות לחץ הורי בסולם זה, בהשוואה לאמהות בקבוצת ההשוואה ( IVF: m=2.41, sd=.48, השוואה: m=2.69, sd=.60, (t(97)=2.6, p<.01 יש לציין כי מתוך 13 תת הסולמות המרכיבים משתנה זה, רק בסולם היכולות ההוריות נמצאו הבדלים בין הקבוצות, ואילו בחינת ההבדלים בין יתר הסולמות, כמו גם סך כל הפריטים, לא הצביעה על הבדלים ברמת הלחץ ההורי בין קבוצת ה –IVF לבין קבוצת ההשוואה.
הממוצעים (סטיות התקן) וציוני t, מופיעים בלוח מספר 8.3.

לוח מספר 8.3: ממוצעים וסטיות תקן של מדדי הלחץ ההורי על פי קבוצות המחקר.

מחקר

בשלב הבא הוחלט שוב לבחון את קבוצת ה – IVF באופן מעמיק יותר, לשם כך חולקה קבוצה זו לשתי תת- קבוצות תחילה אמהות שהרו עד 24 חודש מיום תחילת הטיפולים אל מול אמהות שהרו לאחר יותר מ-24 חודש. בהמשך חולקה קבוצת ה – IVF, לאמהות שהרו לאחר שלושה מחזורי טיפול או פחות אל מול אמהות שהרו לאחר יותר משלושה טיפולי פוריות. על מנת לבחון קשרים בין המשתנים הללו, לבין עוצמת הלחץ ההורי בוצעו מבחני t חד זנביים. מהניתוחים עולה כי לא נמצא קשר בין פרק הזמן שחלף לבין עוצמת הלחץ ההורי, עם זאת נמצא קשר בין מספר  הטיפולים לבין הלחץ ההורי, כך שאמהות שעברו עד שלושה מחזורי טיפול (n=27) דיווחו על מידה פחותה של לחץ הורי בסולם ילד לעומת אמהות שעברו יותר משלושה מחזורי טיפול IVF      (n=22). (אמהות עד שלושה טיפוליםm=1.91, אמהות מעל 3 טיפולים m=2.07 (t(47)=1.85, p<.035). בתת הסולם "אם" וכן ביתר הסולמות לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין תת הקבוצות.

כאשר בוצעו מתאמי פירסון בין משך הזמן שחלף עד ההריון לבין הלחץ ההורי ובין מספר הטיפולים לבין הלחץ ההורי, שוב נמצא מתאם רק בין מספר מחזורי הטיפול לבין עוצמת הלחץ ההורי בסולם ילד, (r=.231, p<.05), כך שככל שהאמהות עבור יותר טיפולי פוריות כך הן דיווחו על יותר לחץ הורי בסולם ילד.
על מנת לבחון הבדלים בין המשתנים הדמוגרפים השונים לבין רמת הלחץ ההורי, בין הקבוצות, נערכו ניתוחי שונות דו כיווניים (2-Way- ANOVA), בו שימשו משתני הלחץ ההורי כמשתנים בלתי תלויים והמשתנים הדמוגרפיים (שכללו הכנסה, השכלה, גיל האם וארץ לידתה) כמשתנים תלויים לסירוגין. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות במשתנים הדמוגרפיים השונים, בממוצעי מדד הלחץ ההורי, וכן לא נמצא אפקט של אינטראקציה בין הקבוצות. כלומר, לא נמצא קשר בין המדדים הדמוגרפיים השונים לבין רמת הלחץ ההורי בין קבוצות המחקר, כמו גם לכלל המדגם.

3.ד – ההבדלים בין הקבוצות בעמדות ההוריות

השערת המחקר החמישית התייחסה לקשר בין דרך ההולדה לבין העמדות ההוריות שמבטאות האמהות, כך שאמהות שילדו לאחר הפריה חוץ גופית תדווחנה על עמדות חיוביות יותר בהשוואה לאחרות. לבחינת ההבדלים בין הקבוצות נערך מבחן t .
נמצא הבדל בין אמהות שילדו באמצעות IVF, לבין אמהות מקבוצת ההשוואה בתפיסת חשיבות ההורות (IVF: m=3.45 , השוואה: 3.19m=) הבדל זה נמצא מובהק ( p<.004, t (df=97)=2.92).
נמצא הבדל בין אמהות שילדו באמצעות IVF, לבין אמהות בקבוצת הביקורת בהנאה מן ההורות, כך שאמהות IVF ביטאו רמה גבוהה יותר של הנאה (IVF: 3.48m=, השוואה: 3.32m=), הבדל זה נמצא מובהק (p<.03, t(df=97)=2.27).

נמצא הבדל בין קבוצת ה-IVF לבין קבוצת הביקורת בשביעות הרצון מן ההורות, אמהות IVF דיווחו על יותר שביעות רצון מן ההורות בהשוואה לאמהות בקבוצת הביקורת (IVF:m=2.91, השוואה= 2.85m=), הבדל זה נמצא מובהק (p<.05, t(df=97) =1.94).
נמצא הבדל בין אמהות שילדו לאחר IVF, לבין קבוצת הביקורת על בסולם שבחן את תפיסת ההורות כנטל. אמהות IVF פחות תפסו את ההורות כנטל בהשוואה לקבוצת הביקורת (IVF: 1.97m=, השוואה= 2.18m=) הבדל זה נמצא מובהק (p<.01, (t(df=97)= 2.62.
בנוסף, נמצאו הבדלים מובהקים (t(df=97)=3.01, p<.003) בין שתי הקבוצות, בציון הכולל של העמדות ההוריות, כך שאמהות IVF ביטאו עמדות חיוביות יותר (m = 1.65) בהשוואה לאמהות קבוצת ההשוואה 1.45m=). הממוצעים וסטיות התקן מופעים בלוח מספר 9.3.

לוח מספר 9.3: ממוצעים וסטיות תקן של עמדות הוריות על פי קבוצות המחקר

מחקר

בהמשך נבדק האם קיים קשר בין משך זמן הטיפולים וכן מספר מחזורי הטיפול, לבין העמדות ההוריות. לשם כך בוצעו מבחני t חד זנבי לשתי תתי הקבוצות ה – IVF: עד 24 חודש ומעל 24 חודש זמן כניסה להריון, ובהמשך חולקה קבוצת ה – IVF, על פי מספר מחזורי הטיפול ב – IVF: עד שלושה מחזורים ומעל שלושה מחזורים. נמצא קשר בין  מספר המחזורים לבין  העמדות ההוריות כך שממוצע אמהות IVF עד 3 מחזורים: 1.73 ס"ת= 30. ואילו ממוצע אמהות מעל 3 מחזורי טיפול:  1.56, ס"ת 38. (t(47)=1.85, p<.035). כלומר אמהות שעברו עד 3 מחזורי טיפול דיווחו על עמדות הוריות חיוביות יותר בהשוואה לאמהות שעברו יותר משלושה מחזורי טיפול. כאשר חושבו מתאמי פירסון בין פרק הזמן ומספר מחזורי הטיפול לבין העמדות, לא נמצאו קשרים מובהקים בין המשתנים. כאשר נבחנו ההבדלים בממוצעים של העמדות ההוריות, בין הקבוצות על פי המשתנים הדמוגרפיים, באמצעות ניתוח שונות דו-כיווני, נמצא כי אין הבדל בין  רמת ההכנסה, גיל האם וארץ הלידה של האם בממוצעי ה"עמדות ההוריות", וכן אין אפקט של אינטראקציה עבור סוג ההולדה, זאת למרות שיש אפקט מרכזי לקבוצה, שכן, אמהות IVF ביטאו עמדות חיוביות יותר לעומת האמהות בקבוצת ההשוואה. עם זאת נמצא אפקט מרכזי לשנות ההשכלה: ממוצע האמהות בעלות ההשכלה התיכונית הייתה 1.66, וסטיית התקן 31., ואילו ממוצע האמהות היה 1.48, סטיית התקן – 1.48, הבדל שנמצא מובהק (P<.023). כלומר, עבור כל המדגם, אמהות בעלות השכלה נמוכה יותר נטו לבטא עמדות הוריות חיוביות יותר, בהשוואה לאמהות בעלות השכלה גבוהה. עם זאת לא נמצא אפקט אינטראקציה בין סוג ההולדה לבין ההשכלה בממוצעי העמדות ההוריות.
3.ה –ההבדלים בין הקבוצות במקורות ההתקשרות, הלחץ הורי, העמדות הוריות זיקתם ותרומתם לביטחון ולתלות בהתקשרות

ההשערה השישית בחנה את השפעת שילוב המשתנים "סגנון ההתקשרות" של האם "טמפרמנט הילד" ( כפי שהוערך בסולם "נרגן" שהוא המדד המקובל לייצוג משתנה זה Belsky et al. 1991., Seifer et al. 1996) ומשתני ה"עמדות הוריות" ו"הלחץ ההורי", על ציוני הביטחון והתלות של הילדים בסולם ה– AQS. על פי השערה זו, בקרב קבוצת ה–IVF, תרומתם של משתני ה"עמדות" וה"לחץ ההורי" לניבוי הביטחון והתלות עשויה להיות משמעותית יותר מתרומתם של מ"שתני הטמפרמנט" ו"סגנון ההתקשרות של האם", ואילו בקבוצת ההשוואה תרומתם של "סגנון ההתקשרות" של האם ו"טמפרמנט" הילד תהיה משמעותית יותר לעומת תרומתם של ה"עמדות ההוריות" וה"לחץ ההורי" להסבר הביטחון והתלות.
תחילה נבדקה השאלה האם קיים הבדל בין הקבוצות באשר לדפוסי הקשרים שבין המשתנים, כלומר האם בקבוצת ה-IVF, יתגלו קשרים השונים מקבוצת ההשוואה.
הקשרים שבין המשתנים, בקבוצת המחקר (IVF) מתוארים בתרשים מספר 10.3, ובתרשים מספר

11.3 מתוארים הקשרים בקרב קבוצת ההשוואה. יש לציין כי לא נמצאו קשרים בין מדד הלחץ ההורי הכולל, לבין התלות והביטחון בקרב קבוצת ה-IVF, ולכן מוצגים הקשרים שבין המשתנים לבין שני הסולמות: אם וילד.

מהתרשימים אנו למדים כי עבור שתי קבוצות המחקר, ככל שציוני הביטחון של הילד גבוהים יותר, הלחץ ההורי של האם במדדי הילד היה נמוך יותר. לא נמצאו הבדלים מובהקים במתאמי פירסון בין הביטחון  ובין הלחץ ההורי בסולם ילד, בין קבוצת המחקר לבין קבוצת ההשוואה ( Fisher`s r to z, q=1.055, p<.14). עוד ניתן להבחין כי  בשתי קבוצות המחקר,   נמצאו קשרים חיובים בין ציוני התלות של הילדים לבין הלחץ הורי במדדי הילד, כך שככל שציוני התלות היו גבוהים, כך גם האם דיווחה על לחץ הורי גבוה יותר. מתאמים אלו מוצגים בלוח  מספר 12.3.

לוח מספר 12.3: מתאמי פירסון בין לחץ הורי במדדי ילד לבין ציוני הביטחון והתלות  עבור קבוצות המחקר

מחקר

בשתי הקבוצות נמצא קשר חיובי בין ציוני הטמפרמנט לבין ציוני התלות והלחץ ההורי (בסולם ילד), היינו, ככל שהאם תופסת את ילדה כבעל טמפרמנט "קשה" יותר, היא מדווחת על לחץ הורי גבוה יותר בסולם ילד, וכן יחסי ההתקשרות של ילדה מאופיינים ברמת תלות גבוהה יותר. מנגד, ככל שהאם תופסת את ילדה כבעל טמפרמנט "נוח" יותר הוא מאופיין ברמת ביטחון גבוהה יותר ביחסי ההתקשרות.
בשתי קבוצות המחקר נמצא קשר שלילי בין העמדות לבין הלחץ ההורי במדד אם, כך שככל שהאם דיווחה על עמדות חיוביות יותר, היא דיווחה על פחות לחץ הורי במדד אם.

באשר להבדלים בין קבוצות המחקר בקשרים שבין המשתנים, נמצא כי בקבוצת ה – IVF, בשונה מקבוצת ההשוואה, מתקיים קשר בין ציוני התלות לבין העמדות החיוביות של האמהות, כך שככל שהעמדות ההוריות חיוביות יותר, כך ציוני התלות של הילדים גבוהים. בקרב קבוצת ה – IVF לא הופיעו קשרים בין "משך הזמן עד ההריון" לבין המשתנים האחרים, למעט כמובן הקשר עם הביטחון בהתקשרות, כפי שתואר בתחילת הפרק.

במקביל בקרב קבוצת ההשוואה, נמצאו קשרים שלא הופיעו בקרב קבוצת ה-IVF , אלו כוללים את הקשר החיובי בין העמדות ההוריות לבין הביטחון בהתקשרות, שמשמעו, ככל שהעמדות ההוריות חיוביות יותר, הילד מאופיין ברמת ביטחון גבוהה יותר ביחסי ההתקשרות, וקשר שלילי בין העמדות לבין הלחץ ההורי במדדי הילד, שמשמעו, ככל שהעמדות ההוריות חיוביות יותר,

האם מדווחת על פחות לחץ הורי במדד ילד. כמו כן, נמצא קשר חיובי בין הלחץ ההורי במדדי האם לבין התלות בהתקשרות, היינו ככל שהאם מדווחת על לחץ הורי גבוה יותר ילדה מאופיין ברמה גבוהה יותר של תלות ביחסי ההתקשרות, וקשר שלילי בין הלחץ ההורי במדדי האם לבין הביטחון בהתקשרות, כלומר, ככל שהאם מדווחת על פחות לחץ הורי במדדי אם, ילדה מאופיין ברמה גבוהה יותר של ביטחון בהתקשרות.

קשר בין משתנה הטמפרמנט לבין כל יתר המשתנים האחרים שהופיע בקבוצת ההשוואה, לא נמצא בקרב קבוצת ה – IVF, עבור משתני העמדות ההוריות והלחץ ההורי במדד אם.

לא נמצאו קשרים בין התקשרות האם לבין יתר המשתנים בשתי קבוצות המחקר למעט קשר בין התקשרות האם לבין התלות בהתקשרות בקרב קבוצת IVF. במתאם מסוג point biserail, נמצא קשר חיובי בין ציוני התלות לבין התקשרות לא בטוחה של האם, כך שאמהות לא בטוחות נטו לתפוס את ילדיהן כפחות בטוחים (r=.025 p<.04). קשר נמצא גם בין משך הזמן שחלף מאז תחילת הטיפולים ועד להריון לבין הביטחון בהתקשרות, כך שככל שחלף זמן רב יותר הילד נתפס על ידי אמו כפחות בטוח.

בשלב הבא נבדקה השאלה מי מבין המשתנים הבלתי תלויים (טמפרמנט, לחץ הורי בסולמות אם וילד, עמדות הוריות והתקשרות האם, וכן המשתנים הדמוגרפיים) עשוי לספק תרומה ייחודית מובהקת, להסבר השונות של המשתנים התלויים – הביטחון והתלות בהתקשרות, מעבר לזו הנתרמת על ידי המשתנים האחרים.
השאלה לגבי קבוצת ה – IVF, מתמקדת בתרומה הייחודית של המשתנים הללו לניבוי הביטחון בהתקשרות, מעבר לשונות המוסברת על ידי משך הזמן שחלף עד ההריון, שזהו כאמור משתנה שקדם מבחינת כרונולוגית למשתנים האחרים.
לשם כך בוצעה רגרסיה ליניארית הירארכית, שתכליתה לבחון את מידת התרומה של משתני המחקר השונים. בתחילה נכנס למודל משתנה "משך הזמן" ולאחריו בשיטת ה – stepwise, צורפו יתר המשתנים המחקר, במטרה לבחון את מידת תרומתם בניבוי הביטחון מעבר לזה שמוסבר על ידי "משך הזמן". תוצאות משוואת הרגרסיה לניבוי הביטחון בהתקשרות מוצגים בלוח מספר 13.3.

לוח מספר 13.3: "משך הזמן" עד ההריון ולחץ הורי בסולם ילד כמנבאים את הביטחון בהתקשרות בקרב קבוצת ה – IVF – תוצאות משוואת הרגרסיה.

מחקר

מהלוח אנו למדים כי כצפוי נמצא קשר בין משך הזמן עד ההריון לבין הביטחון, בניתוח הרגרסיה, כאשר משך הזמן מסביר 9.5% מהשונות בביטחון וזאת באופן מובהק (F(1,46)= 4.786, p<. 034). בנוסף לכך מבין שלושת המשתנים (טמפרמנט, עמדות הוריות, ולחץ הורי ילד), רק לחץ הורי ילד תורם תרומה ייחודית מעבר לזו שמוסברת על ידי "משך הזמן", כך שמשתנה זה מסביר 14.6% נוספים בשונות של הביטחון באופן מובהק (F(1,45)=8.36, p<.005). כלומר קיימת תרומה ייחודית של לחץ הורי בסולם ילד, להסבר השונות בביטחון, מעל ומעבר לזו המוסברת על ידי משך הזמן עד ההריון, ואילו הוספת יתר המשתנים אינה תורמת להסבר השונות בביטחון – הנה שולית ולכן אלו לא נבחרו באמצעות אופציית ה – stepwise.
באשר למדד התלות בקרב קבוצת ה – IVF, נבדק מי מבין המשתנים שנמצאו קשורים לתלות, עשוי לספק תרומה ייחודית מובהקת לניבוי ציוני התלות, מעבר לזו הנתרמת על ידי המשתנים האחרים. לשם כך בוצעה שוב רגרסיה ליניארית הירארכית בשיטת ה – Stepwise. תוצאות משוואת הרגרסיה לניבוי התלות, מוצגים בלוח מספר 14.3.

לוח מספר 14.3:  לחץ הורי בסולם ילד כמנבא את ציוני הביטחון בהתקשרות בקרב קבוצת ה – IVF– תוצאות משוואת הרגרסיה. 

מחקר

מתוצאות משוואת הרגרסיה ניתן  להבחין כי  הלחץ ההורי במדד ילד מסביר באופן מובהק  41.2% מכלל השונות של משתנה הביטחון (F=(1,49)=31.551, p<.0001), ואילו תרומתם של יתר המשתנים הנה פחותה, ומכיוון שאינה מעלה את  אחוז השונות המוסברת, אלו לא נבחרו באמצעות אופציית  ה- stepwise.

באשר למדד התלות בקרב קבוצת ה –IVF, גם כאן נבדקה תרומתם של המשתנים הבלתי תלויים לניבוי התלות באמצעות רגרסיה ליניארית הירארכית בשיטת ה-stepwise , אולם הפעם ללא בחירה מוקדמת של משך הזמן, שכאמור לא נמצא בקשר עם משתנה התלות. תוצאות משוואת הרגרסיה לניבוי התלות בקרב קבוצת ה – IVF, מופיעות בלוח מספר 15.3

לוח מספר 15.3:  טמפרמנט ועמדות הוריות כמנבאים את התלות בהתקשרות בקרב קבוצת ה – IVF– תוצאות משוואת הרגרסיה. 

מחקר

ניתן להיווכח כי הטמפרמנט הנו המשתנה בעל התרומה הרבה ביותר להסבר השונות של התלות, שכן הוא נבחר ראשון באמצעות ה – stepwise, ומסביר כ-32% מהשונות באופן מובהק (F(1,45)=22.35, p< .0001). הוספת העמדות לאחר הטמפרמנט העלתה את אחוז השונות המוסברת ב- 12.3% תוספת משמעותית שנמצאה אף היא מובהקת (F(1,44)=12.21, p< .001).  לבסוף, נכנס משתנה ההכנסה, למרות שתרומתו מובהקת, הוא תרם  7% בלבד לשונות המוסברת. בקרב קבוצת ההשוואה, נבחר רק משתנה הטמפרמנט כגורם המסביר את השונות בציוני התלות. תוצאות משוואת הרגרסיה לניבוי התלות בקרב קבוצת ההשוואה מופיעות בלוח מספר 16.3.

לוח מספר 16.3  טמפרמנט כמנבא ציוני התלות בהתקשרות בקרב קבוצת ההשוואה – תוצאות משוואת הרגרסיה.

מחקר

מתוצאות הלוח אנו למדים כי למשתנה הטמפרמנט תרומה ייחודית מובהקת להסבר השונות בתלות בקרב קבוצת ההשוואה, משתנה זה מסביר 20.4% מכלל השונות זאת באופן מובהק (F(1,45)=11.52, p<.001), ואילו תרומתם של יתר המשתנים פחותה ממשתנה זה, וכך גם התוספת הייחודית שלהם להסבר השונות מעל ומעבר לזו המוסברת באמצעות הטמפרמנט, הנה שולית.

המשך המחקר – חלק ג'