טיפול זוגי בעקבות בגידה – חלק שני

“זוגיות בסיכון” – מתי גוברים הסיכויים למשבר אי הנאמנות.

לפני שנתאר את תהליך הטיפול ושיקום האמון בקשר, חשוב להבין את הסיבות והגורמים האפשריים למשבר. יש לזכור שבדומה באירועים קשים אחרים, גם במקרה זה, הרומן, הוא בסופו של דבר, סמפטום או ביטוי של מצוקות אישיות וזוגיות, שלא קיבלו מענה מתאים.

משבר האמון והבגידה, עלולים להופיע בנקודות קריטיות במעגל החיים הזוגי, כאשר חלים שינויים המערערים את הידוע והמוכר, ודורשים התארגנות מהירה והסתגלות תוך מציאת איזונים חדשים. בין היתר, יופיעו,   סביב ההחלטה על מיסוד הקשר, ולא פעם ממש רגע לפני על הנישואין (רגליים קרות, פחד מהחתונה – ראה מאמר על “חתונופביה“, מתחים וקונפליקטים סביב ארגון האירוע לאחר הולדת הילד הראשון, ולעיתים גם עם הולדת ילדים נוספים, עם עזיבת הילדים את הבית – “הקן המתרוקן“, וכן באירועי לחץ בלתי צפויים, כמו פיטורין, מעבר מגורים, מחלה, וכד’. שינויים אלו שעלולים להוביל למשבר בזוגיות,  וחושפים אותה לפגיעה יותר לפריצת הגבולות וכניסת “גלגל שלישי/ת” לקשר.

קיימים גורמי סיכון נוספים המובילים לחיפוש מענה מחוץ לקשר, הנובעים מאינטראקציה זוגית חסרה ולא מספקת: ריחוק הולך וגובר בין בני הזוג הן במישור הרגשי והן במרחב הפיזי- המיני, חוסר הערכה, כבוד ופרגון הדדיים, הצטברות רגשות שליליים ביניהם אכזבה, תסכול, מרמור, מחנק, תחושה שאיני מקבל מהקשר מענה לצרכי ולרצונותי, כעסים, ביקורת חוזרת, וכד’.

לעיתים קרובות ובאופן לא מפתיע, דווקא זוגות שנמנעים מקונפליקטים ומעדיפים לטאטא ולהדחיק אי הסכמות, ואכזבות, מוצאים עצמם עם הזמן, מרוחקים זה מזה. בקרב זוגות אלו, קיים חשש ממשי מפני העימות, ועם יעדיפו להמנע בכל דרך מפני המפגש עם אי ההסכמות ביניהם, עם האחר והשונה. בטווח הקצר, המטרה מושגת, שכן העימות המאיים נמנע, אך בטווח הארוך, הם נותרים מרוחקים, הם אינם מעיזים להתקרב זה לזה, להכיר טוב יותר ולהפגש גם עם החולשות, נקודות התורפה, והחלקים הפחות אהובים של האחר, ושלהם עצמם.
כמעט תמיד, כאשר זוג שמגיע אלינו לפגישה ראשונה ופותח במשפט: “אנחנו לא מבינים מה קרה בינינו, הרי אנחנו אף פעם לא רבים, תמיד משתדלים להסכים זה עם זה וכו'”… נוכל לשער בוודאות גבוהה שמדובר במשבר אמון סביב בגידה של אחד מבני הזוג….

עוד על – קונפליקטים בזוגיות

משתנים אישיים שתורמים ליצירת משבר אי נאמנות

בנוסף למשברים וחסכים בזוגיות, גם משברים אישיים שפוקדים את מי מבני הזוג, נמצאו בקשר ישיר עם ערעור היציבות והגבולות בקשר.
אנו מוצאים כי חשש ממשי מפני אבדן ומוות של האדם עצמו או של אדם קרוב לו, עלולים להציף בעוצמה רגשות ושאלות קיומיות אודות משמעות החיים: עד כמה אני מרגיש חי, ממצה את חיי, מרוצה מהדרך בה בחרתי, שלם עם ההחלטות והוויתורים שלי, בין היתר עם בחירת בן/ת הזוג. המפגש עם קץ החיים, מוביל להרהור ולערעור הביטחון במקום בו אני נמצא, ולחיפוש אחר משמעויות נוספות וחדשות. הרומן עונה לא פעם על הצורך לחוות שוב, להתרגש, להרגיש חי – נאהב, מתאהב, מוערך, רצוי, מחוזר, הרי גם לי מגיע, ואם לא עכשיו, אולי יהיה כבר מאוחר מידי…
משתנים אישיים נוספים, שעשויים לעמוד בבסיס המשבר, קשורים לעבר ולהתנסויות בקשרים קודמים. אנשים שחוו בילדותם קשר עם הוריהם שהתאפיין בריחוק, אכזבה, דחייה, שתלטנות, או תלות, יתקשו בבגרותם לבנות קשרים יציבים. אינטימיות עשויה להתפס על ידם כמאיימת וחודרנית מידי עבורם. הם אמנם יצליחו להתאהב, וליצור קשר ראשוני, אך כאשר יחושו שהם נדרשים להתקרב, להחשף, לאפשר לבן/ת הזוג להכיר ולהכנס לעולמם הפנימי – הם ירתעו וישמרו על מרחק, שלמעשה לא יאפשר קרבה ממשית. תוך פרק זמן, הם עלולים לאבד עניין בקשר שהופך לשגרה, ולחפש את חווית ההתרגשות וההתאהבות בקשר חדש. לעיתים מדובר ב”בגידות סדרתיות” ואף בסוג של התמכרות לריגוש שכרוך ביצירת הקשר בכיבוש (“הציד”) ובהתאהבות הראשונית.

הפוסט הבא בסדרה  עוסק בדרך בה מתנהל הטיפול הזוגי.

שם

טלפון

דוא"ל

מקום מגורים:


077-212-8002מענה 24 שעות ביממה
ד"ר גלית לזר 050-8668268

סיבת הפניה