משפחה בחגים: אז איפה אתם בחג? על גמישות, רגישות, לכידות ופתיחות.

ליל הסדר הוא ללא ספק החג “המשפחתי” ביותר מבין חגי השנה. המשפחה מתכנסת ומסבה ביחד לערב שלם. גם משפחות שאינן דתיות או מסורתיות, נוהגות לקיים את מנהגי החג, לקרוא את ההגדה לפחות את חלקה ביחד. החג, שאינו מסתכם רק בסעודה משותפת, כולל גם מנהגים, מסורות, וכללים הנהוגים בכל משפחה חלקם אף כאלו שעוברים מדור לדור.

המפגש המשפחתי יכול להיות מרגש ומשמח אך גם יכול לעורר לא מעט מתח וחוסר נוחות בקררב בני המשפחה. כבר בהכנות לחג עלולים לצוף אי הסכמות – הרי הקושיה הראשונה היא ” אז היכן אתם בחג?”

האם נהוג לחגוג תמיד עם אותם בני משפחה, האם קיימים “סבבים” בין המשפחות? מי מארח את מי  – ההורים, אחד מהאחים, אולי הסבים? איך והאם  נחלקות מטלות החג,  האם אפשר לבקש גם מבן/ת הזקונים להשתתף בהכנת האוכל, למרות שהוא בקושי בן 40? … האם אנו ערים ולוקחים בחשבון תהליכים שעוברים בני המשפחה: הקשיים של ההורים – הסבא והסבתא – אם הם בכלל מוכנים להודות שעם השנים המשימה שלקחו על עצמם הופכת מכבידה? האם הם מסוגלים גם לבקש ולקבל עזרה? האם קונים מתנה ואם כן למי, ובכמה כסף? מה קורה במפגש בין שתי משפחות של בני הזוג – על פי אלו כללים נחגג החג, מי מוותר, מי מתעקש ומרגיש שכל סטייה מהמסורת מבטלת את שמחת החג? מה מידת הגמישות והפתיחות לקבלה ולשילוב עולמות השונים מהם מגיעים כל אחד מבני הזוג שהצטרפו למשפחה, או לכל אחת מהמשפחות השונות שמסבות ביחד?  האם בכלל מתנהל דיון על סגנון החג, או שמא קיימים כללי ברזל עליהם איש אינו מעז לערער?

עוד בנושא:

ללא ספק חג הפסח מחדד ומדגיש היטב שאלות, שמרחפות באוויר גם בימי חול, סביב חלוקת תפקידים, מנהגים, שליטה וקביעת הטון, ולכן טמון בו פוטנציאל לקונפליקט.

במשפחות בהן קיימת נוקשות רבה בכללים ובמנהגים, כמו גם במשפחות בהם לא מדברים על כללים או חוקים – גבוהים הסיכויים למתחים ומאבקי כוחות סביב החג. כאשר החוקים אינם יכולים להשתנות ולהתאים עצמם לאנשים שמצטרפים למשפחה, או לשינויים שהם עוברים, גובר הסיכויי שחלק מבני המשפחה יחושו לא שייכים, וככאלו שאיש אינו ער לצרכיהם. לדוגמא: הורים ולהם תינוק, או ילדים צעירים עשויים להרגיש כי תחילת הסדר בשעה מאוחרת, שוב אינה מתאימה להם כבעבר. משפחה שקיימת בה מידה של גמישות, תקח בחשבון את השינוי שחל, ותקדים את תחילת הסדר.

מנגד גם בקרב משפחות בהם לא קיימים כללים ברורים, עלול לפרוץ עימות כאשר כל אחד מגיע “בזמנו החופשי” לחג, לא ברור מי אחראי על מה, מתי מתכנסים, מה מהלך החג, וכך חוסר הסדר יצור בלאגן ולחץ בליל הסדר.

משפחות בהן מידת הלכידות – הקרבה גבוהה מידי והופכת לסוג של תלות הדדית, יתקשו לאפשר פרידה ויחוו מצוקה קשה כאשר אחד מבני המשפחה ייעדר משולחן החג. משפחות בהן רמת הלכידות נמוכה מידי, כלל לא יקיימו את מנהגי החג, וספק אם ייערכו למפגש המשותף. משפחות בהן רמת הלכידות מתונה – לבטח יצטערו על העדר מי מחברי המשפחה, אך יהיו מסוגלים להנות מהחג גם במסגרת המצומצמת יותר או שונה, ובעיקר יאפשרו לאותם חברי משפחה שאינם בחג, לחוש משוחררים מתחושות אשמה ובושה.

במשפחות בהן מתקיימת תקשורת פתוחה וישירה, ניתן יהיה לדבר על הקשיים, לחפש פתרונות ביניים, ואף אם לא להגיע להסכמה מלאה, לאפשר לכל אחד מחברי המשפחה לחוש שקולו נשמע. במשפחות אלו בהן קיים ביטחון בקשר, ניתן יהיה לנהל דיון על התאמות נדרשות, שינויים הכרחיים, והפשרות המתבקשות על מנת  להתגמש ולמתוח את הגבולות כך שכל ארבעת האחים ימצאו את מקומם סביב שולחן החג.