סיום החופש/העונש הגדול: חזרה לשגרה על הטוב ועל הרע | מכון איזונים

סיום החופש/העונש הגדול: חזרה לשגרה על הטוב ועל הרע

אוטוטו, עוד יומיים בלבד וחוזרים לשגרה. הילדים ישובו למסגרות, ואנו נשוב לשגרת החיים שבה אין צורך כל בוקר להמציא עצמנו מחדש, לאלתר, לחפש בנרות בילוי חדש ואטרקטיבי (ולזכור שמה שהיה עבורנו כילדים מרגש ונפלא, נתקל במקרה הטוב באדישות ובחמלה מצד ילדינו), לג’נגל סידור לילדים בזמן שאנו גם מנסים למלא אחר מטלות אחרות שוליות כמו עבודה, ויתר המשימות שאינן קשורות לצוות ההווי והבידור בו אנו מופיעים.

חודשיים (ויותר מכך בחטיבות הביניים והתיכונים) של חופש, עלולים להפוך גם את המשפחות המאורגנות והמתפקדות ביותר, לסוג של כור אטומי קטן, שבו מערכות הקירור קרסו בהדרגה. לרוב לקראת סיום החופש, ומייד לאחריו,  עולה באופן מובהק מספר הלקוחות הפונים אלינו ומבקשים טיפול זוגי או טיפול משפחתי. לרובנו לא פשוט להסתגל לשינוים בשגרת היום יום. החופש הגדול מעמיד אותנו כהורים מול הרבה מאד אתגרים חינוכיים ודילמות הקשורות לחוסר הבהירות במצב החדש: הגבולות הידועים אינם יכולים להשמר נשמרים, לא ברור היכן מתחיל והיכן מסתיים היום, מתי הולכים לישון, מה מותר ומה אסור, זמני ארוחות, זמני בילוי,  וכד’. כך גם המערכת הזוגית עלולה להתערער כתוצאה מחלוקת התפקידים שמשתנה, מפערים בתפיסות ובערכים הקשורים ליציאה ממסגרת, ומהצורך להסתגל לסדר יום חדש ואחר

חשוב להדגיש, כי ליציאה משגרה מעת לעת, ייתרונות רבים. השינוי מחייב אותנו להתקדם, להתפתח, להפעיל דפוסי חשיבה והתנהגות גמישים, יצירתיים, מותאמים לסביבה החיצונית המשתנה. יכולות אלו חשובות לא רק עבורנו, אלא גם ומשמשות לילדינו מודל משמעותי בהתפתחותם וביכולותיהם להסתגל למצבי חיים דינמיים. עם זאת, כאשר הגמישות הופכת לכאוס, וכאשר הלחץ גובר, הרי שכאן אנו נתייחס למחירים ולסכנות שבהתפרקות המערכת.

כאמור, השהייה המשפחתית המשותפת לאורך זמן עשויה לתרום לתחושת התלכדות וגיבוש המשפחה והזוגיות, אך מנגד עלולה לגרום לשחיקה, עייפות, מתח ולחץ בלתי נסבלים, שמובילים לעימותים ומריבות חוזרות, וכתוצאה מכך לריחוק ואכזבה.  אנו עשויים למצוא את היציאה המשותפת לחופשה או לבילוי כהזדמנות להתקרב, להכיר טוב יותר זה את זה, לפנות את עצמנו ממטלות השגרה לטובת ה”ביחד” הזוגי או המשפחתי. עם זאת, לעיתים, אנו עלולים לחוות אכזבה כאשר הציפיות שעמן יצאנו לחופשה לא התממשו, ולא הצלחנו לקבל ולתת מעצמנו את הקרבה והקשר שכה חשובים עבורנו.

חשוב להתייחס באופן מציאותי לאפשרויות כי חופשה זוגית ומשפחתית אכן תענה על כל משאלותינו. ציפיות גבוהות מידי שאינן מותאמות לקרובים לנו  עלולות להסב מפח נפש ואכזבה. יהיה נכון להגדיר לעצמנו, ורצוי גם עם האחרים את הציפיות שלנו מהחופשה, ולעיתים לחזור ולהזכיר זאת כאשר אנו מרגישים שהן מוחמצות. עם זאת, כדאי לתת הרבה מאד דגש, ולהתייחס בעיקר ל”יש” למה שהצלחנו לקבל, להנאה המשותפת, לרגעי החסד, ולצמצם את המקום שתופסים השיבושים, לתקלות, והרגעים הפחות נעימים..

חופשה משפחתית או זוגית, עשויה גם להציף בעיות וקשיים שביום יום מטואטאים מתחת לשטיח. ה”ביחד” האינטנסיבי והיום יומי, אינו מאפשר לנו להמשיך ולהתעלם מהקשיים והמצוקות. לעיתים קרובות,  דווקא נושאים שהודחקו, עלולים להתפרץ באופן לא מותאם לאירוע עצמו. אפשר להשאר עם האכזבה והתסכול, אך מוטב יהיה לברך על הקונפליקט שעלה. הכאב שגורם לנו העימות, בדומה לכאב של פצע שלא נרפא בגופנו, מתריע על בעיה, ומחייב אותנו למצוא לה פתרון ומרפא, חלק רואים בהדרכת הורים כפתרון. העימות שנוצר, אינו בהכרח אירוע שנכון להשכיחו ולהתעלם ממנו, לרוב הוא יכול לסייע לנו להבחין בבעיות, ולמנף זאת לטובת שינוי וצמיחה במערכת הזוגית והמשפחתית.

לדוגמא: עימות חוזר מול אחד הילדים במשפחה, עשוי לחדד לנו צורך רגשי שלו שאינו מסופק, ושיש לתת עליו את הדעת, להבינו ולתת לו מענה רגשי נכון. עימות זוגי, מאפשר לנו להבין מה חסר לנו ולפרטנר, ויכול לשמש לנו מדריך להתקרבות והבנה טובה יותר של עצמנו ושל הזוגיות.

פרופיל מחבר – ד”ר גלית לזר