מי צריך את הסליחה שלך? – על בקשת סליחה ומחילה, הבעת צער והתנצלות במשבר זוגי
זוגות הפונים לטיפול, לעיתים קרובות מגיעים בעקבות אירוע משברי: פגיעה באמון ובגידות, התפרצויות רגשיות מילוליות ואפילו פיזיות, וכן התנהגויות קשות אחרות שיש להצטער עליהן.
באופן לא מפתיע, גם לאחר שהסערה מעט שכחה, התבקשה סליחה ועל פניו התקבלה, הובעה התנצלות ובוטא צער, עדין נותרת תחושת תסכול עמוקה. המשקעים והרגשות הקשים שהתעוררו אינם מרפים, והחוויה של תקיעות, מלווה בעלבון וכאב, ופצע מדמם שאינו נרפא ולא מאפשר להתקדם. גם אם היה נדמה שבקשת הסליחה אפשרה לנו חווית קטרזיס ושחרור, ולרגע הרגשנו שצלחנו את המשבר, ופרק חדש נפתח, עד מהרה אנו עלולים להיווכח, כי הוא כתוב בדיוק באותו הספר…
באופן אישי וכמובן מקצועי איני מאמינה בבקשת סליחה ובקבלתה כמטרה טיפולית, ופחות מכך, כדרך להתמודד ולצמוח ממשברים. זו הסיבה שאציע להשאיר אותן מחוץ לקליניקה. יתרה מכך, אני חוששת שיש בבקשת הסליחה, ניסיון להניח פלסטר, לטאטא בעיות, או לפחות להשתמש בהתנצלות והבעת הצער כמשכך כאבים, על מנת להמנע מהמגע עם הפצע שהפגיעה חושפת.
בתנ”ך המילה סליחה מוזכרת עשרות פעמים, אך תמיד זו יכולה להנתן רק על ידי ה’, שכן רק הוא יכול לקרוא ולהבין את צפונות הלב ולדעת האם זו אכן מגיעה ממקום אמיתי. על פגיעה בין אדם לחברו אפשר להתנצל, לבקש מחילה ולהביע צער, אך כל אלו אינם מבטלים את העוול שנעשה, ונועדו לאפשר לאדם שפגע, להסיר ולהרחיק מעצמו תחושות קשות של אשמה ודחיה ולהציל עצמו מהאפשרות להענש על מעשיו (“התנצלות” ו”להנצל” לא במקרה מגיעות מאותו השורש).
בקשת הסליחה עצמה, שאינה מלווה בעבודה ובהתבוננות עמוקה פנימה, אין בה כדי לאפשר תהליכים של תיקון ריפוי וצמיחה. אחת הדוגמאות הבולטות לעוול ולניסיון לתקנו, אנו מוצאים בסיפור המקראי על יוסף ואחיו. יוסף שעלה לגדולה בארמון המלך, אינו ממתין לבקשת הסליחה של אחיו שהשליכהו לבור ומכרוהו לעבדות. כאשר הם יורדים מצריימה, הוא אינו ממהר להזדהות בפניהם, להוכיח אותם על מעשיהם, ולדרוש הכרה בעוול שגרמו לו. במקום זאת, הוא מבקש להעמידם במבחן, על מנת לבדוק האם ברבות השנים, הם עברו תהליך אמיתי ומשמעותי של תיקון, שינוי ממשי תוך לקיחת אחריות על מעשיהם המזעזעים. לשם כך הוא שותל בכליהם גביע כסף על מנת שיוכל להאשימם בגניבתו. ואכן, לאחר שנתפסו הוא דרש כי ישאירו את אחיהם הצעיר בנימין כבן ערובה עד לשובם עם יעקב. בשונה מהפעם הקודמת, שבה הקנאה והזעם גרמו לאחים לפגוע בו, הפעם הם עומדים במבחן. יהודה מבקש לחוס על אביו, שלא יעמוד בכאב נוסף של אבדן בנו בנימין, ולכן מציע את עצמו במקומו כבן ערובה. כלומר, רק לאחר שהוכיחו הלכה למעשה, כי חל שינוי מהותי ביכולת שלהם לחוס, לחמול על האחר, והם עומדים במבחן הקשה, יוסף מוכן למחול להם.
חשוב להדגיש, המעשים הפוגעניים שלנו כלפי האחר, חושפים היבטים תוקפניים ולעיתים הרסניים שבנו, ולכן על מנת לטפל בהם ולשנותם דרושות לנו יכולות, הבנות וכוחות שעמם אנו יכולים להכיר, לקבל ולהתייחס לעצמנו וולזולתנו, ואת אלו, כאמור בקשת הסליחה כשלעצמה, אינה יכולה לספק.
