אולי בכלל כדאי לוותר מראש… אלו מקצת השאלות המופנות אלינו על ידי זוגות הפונים לקבלת עזרה, טרם הנישואין. באופן אירוני, אנו משיבים, כי אילו זוגות היו מטפלים בבעיות בשלבים המוקדמים שלהם, טרם צברו משקעים, הודחקו, טואטאו אל מתחת לשטיח, הרי שהמטפלים הזוגיים היו נותרים חסרי תעסוקה… פניה אל טיפול זוגי טרם הנישואין, מאפשרת לבני הזוג להתמקד בקשיים שעולים באופן טבעי ומובן בקרב זוגות בתחילת הדרך. הטיפול בשלב זה ממוקד בבעיות הבינאישיות, ב”כאן ובעכשיו”, טיפול “נטו”  בין בני

טיפול זוגי בזוגות חד מיניים, אינו שונה באופן מהותי מטיפול בזוגות הטרוסקסואליים, הגישות, התיאוריות, הכלים – מתאימים לזוגות באשר הם, ללא קשר להעדפות המיניות שלהם. בעיות סביב אמון ונאמנות, קונפליקטים חוזרים, מאבקי כח, תקשורת לקויה וחסומה, ועוד, משותפים לזוגות כולם. הטיפול בזוגות חד מיניים עשוי לעסוק במרכיבים הקשורים לתפיסות האישיות והחברתיות כלפי הבחירה או העדפה המינית, הן של בני הזוג עצמו והן של המטפל. הטיפול עשוי  להציף שאלות הקשורות לזהות המינית, להתפתחותה, להתמודדות עם השונות, לפחדים והומופוביות מודעות ופחות מודעות. לתהליך גיבוש הזהות המינית,

בסקרים שונים שנערכו בשנים האחרונות בארה”ב התברר כי כמחצית מהילדים חיים במשפחה בה אחד מהמבוגרים אינו ההורה הביולוגי לפחות של אחד מהילדים. משפחה זו הופכת ל”משפחה מורכבת”, משפחה השונה מההרכב אליו נולדו אחד או יותר מהילדים. ילדים בתהליך הגירושין חווים מעברים ושינויים לא פשוטים שנכפים עליהם. בשונה מהוריהם שיזמו את הגירושין, ולעיתים לאחריהם מרגישים הקלה, שחרור, הזדמנות לשיפור איכות החיים, הרי הילדים יחוו את הגירושין כאבדן, כפגיעה, ולאורך שנים ישארו עם הפנטזיה להחזרת התא המשפחתי

פעמים רבות שואלים אותנו, מה סיכויי ההצלחה של הטיפול הזוגי, כאשר השואלים מתכוונים לברר מה אחוז הזוגות המצליחים לשקם את הקשר הזוגי בעקבות הטיפול. התשובה לשאלה הזו היא יחסית פשוטה, שכן הסטטיסטיקה מלמדת, כי מרבית האנשים הפונים לטיפול זוגי, מעוניינים או לפחות מגלים נכונות לשיקום הקשר. המוטיבציה לשינוי, והרצון לחזק את הזוגיות, משפיעים באופן ניכר על השיעור הגבוה של זוגות המקבלים את הכלים והתמיכה הנכונה, ומצליחים להחלץ ממשברים, ולבנות את הקשר על יסודות חזקים ויציבים יותר. אנו מעריכים כי כ 80%

זוגיות בתקופת החגים תחושות ה”לבד” וה”ביחד” מתחדדות בחגים, שבאופן מסורתי מזמנים מפגשים עם המשפחה הרחבה. ישנם מפגשים נעימים ומשמחים, במשפחות בהן הקשר קרוב, משקעי העבר גם אם קיימים, אינם תופסים מקום משמעותי, ואינם מעיבים על ההווה, התקשורת פתוחה וזורמת, וקיימת קבלה וכבוד לגבולות שבין חברי המשפחה. מפגש זה יעורר זכרונות נעימים, יקנה תחושה של שייכות ואכפתיות, ושל אוירה נעימה ועוטפת. מנגד במשפחות בהן קיימים קונפליקטים בלתי פתורים וכעסים ישנים עדין רוחשים מתחת ומעל פני השטח, הרי החוויה המשפחתית

מהי מסגרת הטפול המתאימה? לאן ומתי כדאי לפנות? לא פעם אנו נתקלים בבלבול ובקושי לבחור את מסגרת הטיפול הנכונה. האם בעיה עם אחד מהילדים במשפחה, מחייבת הפנייתו לפסיכולוג? האם כדאי לטפל בקשיים משפחתיים כאשר כל בני המשפחה לוקחים חלק בתהליך, אולי ניתן להסתפק בהדרכת הורים? האם טיפול זוגי יתאים כאשר אחד מבני הזוג חש תסכול, כעס, חוסר סיפוק מהקשר? ומה באשר לתחושה שלבן/ת הזוג בעיות אישיות שמשפיעות על הקשר, אבל לא בהכרח קשורות אליו? כאשר

אוטוטו, עוד יומיים בלבד וחוזרים לשגרה. הילדים ישובו למסגרות, ואנו נשוב לשגרת החיים שבה אין צורך כל בוקר להמציא עצמנו מחדש, לאלתר, לחפש בנרות בילוי חדש ואטרקטיבי (ולזכור שמה שהיה עבורנו כילדים מרגש ונפלא, נתקל במקרה הטוב באדישות ובחמלה מצד ילדינו), לג’נגל סידור לילדים בזמן שאנו גם מנסים למלא אחר מטלות אחרות שוליות כמו עבודה, ויתר המשימות שאינן קשורות לצוות ההווי והבידור בו אנו מופיעים. חודשיים (ויותר מכך בחטיבות הביניים והתיכונים) של חופש, עלולים להפוך גם את המשפחות המאורגנות והמתפקדות

האם כדאי להגיע ביחד או בנפרד לטיפול זוגי? באופן עקרוני, אנו ממליצים כי טיפול זוגי יתחיל ביחד, כאשר שני בני הזוג שותפים להחלטה על הפניה, לבחירת המטפל או המטפלת הזוגית, ולהתארגנות סביב הכניסה לתהליך. הפניה המשותפת לטיפול, והתחלה בנקודה שווה מבחינת הזוג, עשויה להסיר הרבה מאד התנגדויות וחסמים בהמשך. לאף אחד מבני הזוג לא ניתנת קדימות, שניהם מציגים את הקשיים והשאלות באותה נקודת זמן, והמפגש הראשון עם המטפל הוא מפגש עם שניהם. בשונה מכך, כאשר הטיפול מתחיל עם

האם טיפול אישי או זוגי עלול במצבים מסויימים לגרום ליותר נזק מתועלת? האם אני עלול למצוא עצמי כאחראי לבעיות, להיות נאשם על ידי המטפל או המטפלת הזוגית בבעיות ביני לבין הפרטנר/ית? האם הטיפול עלול להיות ממכר, ככזה שאחר כך יהיה קשה מאד בלעדיו ונהפוך לתלויים במטפל/ת? איך אפשר לחשוב לשתף אדם זר בבעיות האינטימיות של חיינו? האם המטפל באמת יודע טוב מאיתנו כיצד לפתור את הבעיות? אולי הזמן יעשה את שלו והבעיות יחלפו מעצמן… ובכלל, אתה יודע

ט”ו באב, חג האהבה ביהדות (שנחגג בדרכים שונות  גם בדתות אחרות) הוא חג של פיתוי, של חיבור לטבע, לרגשות, ליין, לאדמה. זהו חג בו למעמד חברתי והכלכלי אין משמעות והשפעה: בנות ישראל היו יוצאות לחולל בכרמים בבגדים לבנים שהושאלו כדי שגם חסרות האמצעים לא תתביישנה, ותוכלנה להשתתף בחגיגה, שכולה תשוקה ואהבה, ומטרתה לזווג זיווגים. ומה קורה ביום שאחרי? ביום שבו הזוגיות  נכנסת לשגרה, ומחוייבת לעמוד בעומס היום יומי של מטלות, משימות, לחצים. כאשר צעדי המחול הקלילים מתחלפים בצעדים האיטיים של טיפוס במעלה ההר? איך