“…היי מדברת אורית (שם בדוי) מחברת ההפקה “כוכב עולה” (שם מומצא), רציתי לבקש ממך לאתר מבין המטופלים במכון שלך, כאלו שיסכימו להשתתף בתכנית שבה נציע להם לעבור “תהליך” לעיני המצלמות, בליווי אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, או להתראיין בנוגע לבעיה בעטיה פנו לטיפול… כמובן שגם את תוכלי לזכות בחשיפה ולהציג בתכנית את נקודת המבט המקצועית…” בחלק מהמקרים אף הוצע לי לעבור אודישנים ולמלא את תפקיד “המטפלת מהשורה הראשונה”. חייבת להודות, שבפעמים הראשונות הייתי בשוק מעצם הרעיון,

שמחה לשתף במיזם חברתי חדש וחדשני, שמנגיש טיפול זוגי ומשפחתי למשפחות וזוגות מעוטי יכולת, ומבקשת עזרתכם בפרסום המיזם על מנת להביאו לידיעת הציבור. לצערי, טיפול זוגי ומשפחתי אינו כלול בסל הבריאות ואינו ניתן ע”י קופ”ח. המענים הקיימים בקהילה דלים ומצומצמים. וכך זוגות ומשפחות הזקוקים לטיפול זוגי נאלצים לפנות למטפלים פרטיים ולשלם מאות שקלים עבור כל פגישה. באופן מובן, משפחות שידן אינה משגת, מוצאות עצמן בעת משבר, מול שוקת שבורה. הרעיון שעומד בבסיס המיזם,  הוא לא

ברקע סיום המלחמה, אך הדיה עדין ממשיכים לערער ולצלק את המציאות הנפשית של גיבורי המחזה.  הסטר פרדי וקולייר, לכאורה, שלוש הצלעות במשולש הרומנטי, שבויים כל אחד מהם באימה מפני מגע עם תחושות של כאב ואבדן. הם מפלרטטים עם המוות –  הפיזי ובעיקר הרגשי. בניסיונותיהם האומללים למצוא מפלט ולברוח מפני הייאוש, הם נאחזים באובססיבית בידוע ובמוכר: פרדי בורח מהעלבון על כך שאיש אינו זקוק לו כטייס, ואולי גם מהטראומות שחווה במלחמה – לשתייה ולמשחקי הגולף. הסטר

יהודית אהובה ויקרה שלי, הכרנו לפני כמעט 10 שנים דרך איריס חברתנו שחיברה בינינו וצרפה אותך לצוות שלנו, ואפשר להגיד שהתאהבתי בך ממבט ראשון. היה נדמה לי שפגשתי מי שיצאה הישר מבין ספרי הלימוד של מקצועות הטיפול. עם השנים נדהמתי כל פעם מחדש, עד כמה עמוקות טבעיות ומושרשות היו היכולות שלך, לקרוא, להתחבר, להבין, ובעיקר להתמסר כל כולך לכל מי שסביבך. לא התפלאתי שמטופלים רבים שלך לא מיהרו לסיים את הטיפול, וחלקם היה שב ונעזר

מחזה על זוגיות בתוך אקווריום ועל דג זהב. כידוע רק דגים מתים שוחים עם הזרם – אבל דגי הזהב בהצגה “חיית חמד”, כמו באגדה המפורסמת, לא רק שאינם מתים, הם אף מצליחים לחולל קסמים ולהפיח חיים בזרם הגווע של גיבורי המחזה. אל הגיבורים הראשיים – זוג ללא ילדים, מצטרף שותף נוסף ויוצר עמם משולש של יחסים ילדותיים, תלותיים, ואגוצנטריים. שלוש הדמויות הראשיות במחזה כמו באגדה, חיות בדלות ומחסור, אלא שכאן מדובר בעוני רגשי. הן מסרבות

מתוך קדימון להצגה “קוראים לו מלך” מאת סביון ליברכט – תיאטרון בית ליסין בין שדה התירס לשדה החיטה, אחרי השקיעה בשדה… בין שבילי המשק, לבין הרפת בין אסיפת החברים, לבין חג המשק בין השלווה הפסטורלית לבין ענני הסערה המתקרבים– הולכת ונרקמת טרגדיה נוראה. העושק שמופיע במערכה הראשונה, הופך כבסוף הידוע מראש לטרגדיה במערכה האחרונה. רוע שהולך ומתגבר, יוצא מכלל שליטה, עד איבוד הבלמים הן של הטרקטור והן אלו המוסריים. בין השבילים המוריקים, והפרות שופעות החלב,

מתוך תכניית ההצגה “האורחת” מאת סביון ליברכט, תאטרון בית ליסין.  ומותר ומותר לאהוב?… הדי מלחמת המפרץ הנשמעים ברקע, אריזות הקרטון בהן מסיכות הגז הנישאות לכל מקום, מעוררים באופן המוחשי והחד ביותר פחדים קיומיים ראשונייםא אישיים ולאומיים. גיבורי המחזה מטלטלים בקונפליקט שמצידו האחד ניתוק רגשי וקיפאון, ובעברו האחר, הצורך להשתחרר מלפיתת העבר המחניקה, לגדול, להתפתח, לחיות. איום הטילים הלא קונבנציונלים מציף טראומות, אשר בדומה לאיזורי אסון רדיואקטיביים נזקיהן המפושטים, נמשכים לאורך שנים וחוצים דורות. אימי השואה,

“גיליתי שבעלי בוגד בי – אני מרגישה שהאדמה נשמטה מתחת לרגלי, השמיים נפלו עלי, ואני מוצפת בכאב, בלבול, וזעם כלפיו” “מצאתי תכתובות של אשתי עם חבר לעבודה, אלו לא השאירו מקום לדימיון, היה ברור שיש ביניהם קשר רומנטי שהוסתר ממני – היא מצטערת ומבקשת שאסלח, אבל זה נראה לי בלתי אפשרי. לכל החלטה שאקבל יהיו מחירים כבדים ביותר – מצד אחד לחיות עם מי שפגעה בי, ומנגד להתגרש משמע שאאלץ לוותר על המשפחה שבנינו, ועדין

מדוע יחסים בין בני זוג, שהחלו באהבה גדולה, ובהבטחה הדדית משותפת לדאוג, להיטיב, ולהיות משענת וחוף מבטחים זה עבור זה– עלולים להפוך  לאחר פרק זמן מסוים, ליחסים טעונים, פוגעים, ואפילו משפילים. “אני מרגיש שכבר לא איכפת לה ממני – היא מדברת אלי בזלזול ולעיתים פשוט מתעלמת ממני, כאילו איני קיים שם… היא מרוחקת, קרה, ועל אינטימיות מינית כבר מזמן אין על מה לדבר….” “הוא מתייחס אלי באדישות, מקבל החלטות בלי לשתף אותי, לועג לי גם

שאלה מתוך פורום ייעוץ זוגי: אנו נשואים קרוב ל 40 שנה. לאחרונה אני חשה מעין שחיקה בזוגיות,  נדמה לי שנמאס לבעלי לפגוש את אותו הפרצוף (אותי), ותבינו נכון, לא רק שאני לא מכוערת, אלא מאד יפה נראית צעירה לגילי ומקבלת לא מעט מחמאות מהסובבים אותי. אלא שכנראה השיגרה מחסלת אותנו…, הוא לאחרונה הפך למובטל, מרגיש משועמם לא מוצא עיסוק ועניין בחייו. אתמול בערב, נכנסתי למחשב ו”זכיתי” לראות את ההסטוריה של הגלישה. גיליתי לתדהמתי הרבה והכואבת,